חנה יבלונקה (נולדה ב-1950) היא חוקרת שואה, היסטוריונית ישראלית וראש המחלקה ללימודי מדינת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

 

יבלונקה נולדה בתל אביב להורים ילידי צ'כוסלובקיה. אמה ויולה טורק היא רופאה והייתה אשת רופא. בשנות השואה נשלחה האם לאושוויץ, אך ניצלה ממשלוח אל תאי הגזים בזכות קאפו שהכירה מעיר ילדותה. בעלה נספה. לאחר השואה נישאה בשנית, לד"ר גבריאל טורק.

 

ב-1959 עקרה המשפחה לבאר שבע, וחנה יבלונקה גדלה בשכונה ד' בעיר. אביה ד"ר גבריאל טורק ייסד את המחלקה האורתופדית בבית החולים סורוקה, ואמה עבדה כרופאה מחוזית. שניהם ממייסדי בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון.

 

יבלונקה היא בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים, במחלקה ליחסים בינלאומיים ויהדות זמננו. בשנת 1986 היא קיבלה תואר שני בהצטיינות מהחוג ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית[1]. היא סיימה תואר שני באוניברסיטת בן-גוריון במחלקה למדעי ההתנהגות. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בנושא "קליטתה ובעיות השתלבותה של שארית הפליטה בחברה הישראלית המתהווה", בהנחייתו של יהודה באואר.

 

כיום משמשת יבלונקה כפרופסור מן המניין בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, כהיסטוריונית הראשית של מוזיאון לוחמי הגטאות וכיושבת ראש המוזיאון למורשת היהדות דוברת ההונגרית בצפת. בשנת 2007 סייעה בהפקת התערוכה "כאן ביתי" של ניצולי השואה במדינת ישראל.