ארנסטו "צ'ה" גווארה נולד ב-14 ביוני 1928 למשפחה ארגנטינאית אמידה בעיר רוסאריו. ארנסטו היה ילד חולה מאוד והתקפי האסטמה החוזרים שלו גרמו למשפחה לעזוב את רוסאריו ולעבור בשנת 1932 לעיר אלטגריסיה ע"פ עצה רפואית. הוא הושפע עוד בצעירותו מכתביו של קרל מרקס שהיו בספריית אביו.

 

בדצמבר 1947 התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטת בואנוס איירס. בשנת 1949, לפני שסיים את לימודיו יצא למסע הראשון מבין מסעותיו הרבים, בו התוודע אל האינדיאנים המדוכאים והעניים. ב-1951 הוא חזר כדי לעבור חלק מהמבחנים בלימודי הרפואה. במשך שנת 1952 הוא יצא לטיול ארוך יחד עם חבר בארגנטינה, צ'ילה, פרו, קולומביה וונצואלה והמראות שראה שם - רודנות, עוני וסבל גרמו לחיזוק דעותיו הפוליטיות ולשנאתו לאימפריאליזם הקפיטליסטי. הוא חזר הביתה כדי לקחת מבחן אחרון לקבלת תואר דוקטור ולאחר מכן נסע למסע נוסף. גווארה השתכר מעבודות מזדמנות בין השאר במקלט למצורעים ובכתיבת מאמרים על המאיה והאינקה תוך כדי טיול.

 

בבוליביה פגש את אשתו לעתיד - הילדה גדאה (hilda gedea). הילדה הקסימה אותו מבחינת הידע הרב ודעותיה המהפכניות. הם נסעו ביחד למקסיקו שם התחתנו ואף הולידו ילד. בתקופה זו הוא עבד בבית החולים הכללי.

 

במקסיקו נפגש עם ראול קסטרו שהפגיש אותו עם פידל קסטרו, המנהיג לעתיד של קובה, ביולי 1955. ב-1956 הצטרף ארנסטו יחד עם מהפכנים קובנים לאימוני גרילה תחת ספרדי בשם אלברטו באיו (Alberto Bayo). הוא היה לחייל המצטיין ופיקד על הכיתה. האימונים משכו תשומת לב רבה והם נעצרו ביוני של אותה שנה אך שוחררו. זמן קצר לאחר מכן צמד המהפכנים עזבו את מקסיקו בדרכם לקובה עם צבא קטן של כ-200 איש. הם עלו לחוף אך לרוע מזלם נתקלו בסיור של בטיסטה, שליט קובה באותם ימים. בעקבות נחיתותם המספרית הם ברחו להרים ונלחמו מלחמת גרילה, שזוהי לחימה על-ידי קבוצות קטנות המתנגדות לשלטון, וזוהי הדרך המאפשרת למורדים להתמודד עם הצבא הסדיר הגדול של השלטון. הפופולריות שלהם גברה וארנסטו קיבל את הדרגה הגבוהה ביותר בצבא של קסטרו והיה מפקד נערץ על כל צבאו של קסטרו. מההרים הם לחמו בצבא בטיסטה ותושבים רבים הצטרפו אליהם. באותה התקופה קיבל ארנסטו את הכינוי "צ'ה" (חבר). ב-1959 הסתיימה המהפכה, קסטרו עלה לשלטון ובטיסטה שנחשב אז לבובה של האמריקנים, נמלט מקובה.

 

לאחר המהפכה נישא "צ'ה" מחדש למקומית בשם אלדיה מרצ' (Aledia March) וטייל איתה במצרים, יפן, פקיסטן, יוגוסלביה, הודו ואינדונזיה. ב-1960 הוא חזר לקובה וכיהן כ-6 שנים בממשלתו של קאסטרו כשר התעשייה. במהלך כהונתו כשר התעשייה הוא חתם על הסכם לייצוא קני סוכר לברית המועצות (עד אז הקונה העיקרית של קני הסוכר הייתה ארצות הברית). מאוחר יותר יצא לקונגו, כדי להירתם לשיחרור העם שם, בהאמינו שיש ליצור מהפכה גם לפני שהתנאים מבשילים, ושהתחלת המהפכה יוצרת תנאים. למרות זאת המהפכה הזו נכשלה. אחר כך הגיע לבוליביה בנסיון ליצור שם מהפכה דמויית קובה. הוא נתפס על ידי הצבא והוצא להורג ב-9 באוקטובר 1967.

 

שרידי גופתו נמצאו ב-1997 והוחזרו לקובה.