נִיקוֹלָאי סֶמְיוֹנוֹבִיץ' לֶסְקוֹב (Николай Семёнович Леско́в 1831 – 1895) היה סופר פרוזה ועיתונאי רוסי.  בכתיבתו שילב בין ביקורתיות מודרנית לבין כבוד רב למסורת הרוסית העממית. לסקוב זכה לפרסום יחסית מועט בחייו, אך במאה ה-20 סופרים רוסים רבים, בהם אנטון צ'כוב ומקסים גורקי, ציינו אותו כאחת מהדמויות הספרותיות שהשפיעו עליהם. גורקי אמר עליו, כי הוא "לא היה נרודניק (מהפכן), לא סלאבופיל (לאומן), לא תומך במערב ולא שמרן" – אלא סופר בעל קול ייחודי, וביקורתי כלפי כל הזרמים בחברה. בשנת 1903 כל כתביו פורסמו מחדש ב־36 כרכים ועוררו עניין ציבורי מחודש. לאחר מהפכת אוקטובר המשטר הבולשביקי הכריז שיצירת לסקוב בורגנית ואינה מתאימה לרוח הסוציאליזם ויצירותיו הודפסו מעט מאוד במשך שנים רבות, אך הוא לא נשכח על ידי הרוסים שנמלטו מפני השלטון החדש. כך, בשנת 1926 חוקר הספרות הגולה דמיטרי סוויאטופולק-מירסקי אמר על לסקוב: "אנשים רוסים מכירים את לסקוב בתור הרוסי ביותר מכל הסופרים הרוסים, שידע את העם הרוסי באופן העמוק והרחב ביותר, כפי שהוא באמת".