סִיגִיזְמוּנד דוֹמִינִיקוֹבִיץ' קְרְזִ'יזָינוֹבְסְקִי (1887-1950) אמר על עצמו באחת המחברות של יומנו: "אני חי בשולי הספר שנקרא 'חברה'". ועוד אמר: "חיי הם נדידה בת ארבעים שנה במדבר. הארץ המובטחת תוענק לי על אתֵי הקברנים". ואפילו אמר במקום אחר: "אני חי בעתיד רחוק כל-כך, שעתידי שלי נראה לי כעבר, נרקב ומתפורר". ספרו הראשון פורסם ברוסיה הפוסט-סובייטית ארבעים שנה אחרי מות הסופר ושבעים שנה אחרי שנכתב. (לא במקרה שם אותו הספר הוא "זכרונות על העתיד".) אחרי הקובץ הראשון הופיעו די מהר עוד שניים: רומנים קצרים, נובלות, סיפורים, מסות. מיד התברר לקהל הקוראים שמדובר בסופר גדול, בכישרון נדיר ומיוחד, ב"גאון מפוספס", כפי שכינה אותו אחד מבני דורו, המשורר גאורגי שנגלי. קרז'יז'נובסקי התפרנס בעיקר מתרגומים מפולנית ומעבודות עריכה מזדמנות. רק כמה סיפורים קצרים של המחבר ראו אור בשנות ה-20, הליברליות יחסית, בוימו מספר אופרות על ליבריות שכתב בהזמנה ועל פי תסריטיו צולמו שני סרטים, דווקא פופולאריים ביותר ("חג יורגן הקדוש" וסרט האנימציה באורך מלא "גוליבר חדש"), אלא ששם התסריטאי לא צוין בכתוביות.
בקרב המבקרים נהוג להשוות את שיטת כתיבתו של קרז'יזינובסקי לזאת של בורחס, אלבר קאמי והרמן הסה. הז'אנרים האהובים עליו הם משל פילוסופי ופנטאסמגוריה, בין הנושאים והמושגים החוזרים והנשנים אצלו: הזכרון, העיר, המלה, הספר, המשחק. בהשפעת הפילוסופיה האירופאית ויצירותיהם של הופמן, אדגר אלן פו וסוויפט, אהב קרז'יזינובסקי לבנות מטא-טקסטים המבוססים על המיתוסים והדימויים היציבים של התרבות, כשהם מובאים בקונטקסט חדש.
כיום שמו של קרז'יזינובסקי עדיין לא אומר כלום לקורא העברי, אבל לאט-לאט נמלא גם את החלל הזה. כי עוד אמר המחבר: "אני והיום הזה מסוכסכים, אבל הנצח אוהב אותי".