שירים 2008-1962

על שיריה של חדוה הרכבי כתב אריאל הירשפלד:

מאז שיריה המוקדמים, שקובצו בספר כי הוא מלך (1974), נשמע קולה המיוחד של חדוה הרכבי על נימתו הטרגית, על המוזיקליות הייחודית שלו ועל עולמו החזיוני, והוא הולך ומעמיק לאורך שנות יצירתה. לאה גולדברג הייתה זו שגילתה את ייחודו וערכו הנדיר של הקול הזה והיא שהביאה לדפוס את קובץ השירים הראשון. למרות המרחק הגדול בין עולמה השירי של הרכבי לבין זה של גולדברג, יש בשירים המוקדמים חותם ברור של קרבה רוחנית ופואטית לעולמה של המורה הגדולה. השירים המוקדמים שקולים, גם אם הם ערוכים בחופש רפסודי, והקול הדובר כמו לומד לשאת את קולו דרך הדיבור הגולדברגי.

אבל כבר בקובץ הראשון, וביתר שאת השני, עדי (1981), החלה שירתה של הרכבי לשאת את מאפייניה הייחודיים: הדיבור הרתמי, הנרגש, ניתק מן המשקל ונעשה זורם וסוחף, ולשון המראות הפכה נועזת יותר, מזעזעת ומרהיבה. מתחילתה מוקדשת שירתה של חדוה הרכבי לחישוף של עולמות פנימיים, מסויטים לעתים, ולחיפוש אחר קול פנימי, הבוקע מעבר לנורמות הדיבור.

בקובץ השלישי, אני רוצה רק להגיד לך (1985), הפך עצם הדיבור לנושאה העיקרי של השירה: הניסיון להבקיע את הדרך אל הזולת ולהבקיע את נטייתן של המילים להתאבן בתוך שגרות-לשון הפכו לדרמה רבת עוצמה של דיבור, ופתחו מנעד מוזיקלי חדש בקולה של הרכבי, מנגנוני חזרה כפייתיים יצרו בהם מוזיקה חדשה של תחינה, הפצרה, תפילה וייאוש.

בקובץ האחר (1993) פיתחה הרכבי צורות שיר ארוכות, מעין מונולוגים אפיים, היוצרים סינתזות מרתקות בין צורות השיר הקודמות שלה. בשני הקבצים הללו ניתנה עדות למצבי משבר ובלהה מן הקיצוניים שתוארו בשירה העברית, ולצידם נמצאה לשון גם למצבי התעלות ואושר, אקסטאזה של תשוקה ושלווה עילאית. ניתן להגדיר את קולה בשירתה הבשלה כמוזיקת מעמקים.

ציפור שבפנים עומדת בחוץ הוא כרך המחזיק את כל שיריה של המשוררת עד כאן ומוסיף להם חלק משיריה החדשים, שטרם כונסו. בין שירים אלה נמצאים כמה מן הגדולים שבשיריה של הרכבי – שירי אהבה אדירי כוח בפרק המכונה "ראנא", והשירים המוקדשים לבנה של המשוררת, "מיגו", הפורש רקמת מילים עדינה מאין כמותה על רקמת יחסים המשתרעת הרחק אל מעבר לגבולותיו של העולם הזה.

חדוה הרכבי הרחיבה את המנעד החווייתי של השירה העברית בדור הזה, ויצרה מקום למצבי נפש שהיו נותרים שתוקים בלעדיה.

מוסד ביאליק

ציפור שבפנים עומדת בחוץ