עלילות לב הוא יצירת מופת דחוסה ומהודקת; מלאכת מחשבת לשונית, המורכבת מרכיבים של שפה גבוהה מחד, ומרג׳יסטרים של סלנג מאידך, המשתלבים אלה באלה בטבעיות. הפרוזה והשירה נמהלות זו בזו ויוצרות מרקם טקסטואלי לא שגרתי – מעין סיפור שירי־תיאטרלי שיכול להיקרא גם כמסכת גיבורים עלילתית, הנחשפת לפנינו קרעים־קרעים ביחידות שיר בודדות:
כְּשֶׁהִתְקָרַבְתִּי פָּרַמְתָּ לְרַאֲוָה אֶת חֻלְצָתְךָ וְהִצְבַּעְתָּ עַל מְקוֹם הַלֵּב.
בִּתְמוּרָה כָּרַעְתִּי בֶּרֶךְ, פָּרַמְתִּי אֶת שְׂרוֹכֵי נְעָלֶיךָ וְנוֹתַרְתָּ יָחֵף.
כָּךְ פָּסַעְנוּ עַל שְׂדֵרוֹת דָּוִד הַמֶּלֶךְ לְכִוּוּן הַכִּכָּר
רָאשֵׁינוּ מְשַׁמְּשִׁים מַעֲגָן לְתִפְרַחַת שַׁלְהָבוֹת בּוֹעֲרוֹת
שֶׁנָּשְׁרוּ כְּפָגָזִים אֲדֻמִּים סָבִיב לָנוּ.
הספר מציג סדרת שירי לב שהן תערוכה, וסצנות סינמטיות־דרמטיות וסוריאליסטיות שבינו לבינה על רקע נוף אורבני. התפאורה – בארוקית ואגדתית; הנופים – חלומיים ונפשיים; ההדר – של ציידים ואבירים; עד שלרגע אנו שוכחים שאנו נמצאים ברחוב. כל שיר בונה תיאטרון קטן, המורכב מהיגד אחד ארוך, שמתפתח לכלל סדרת תמונות נעות, המשתלשלות זו מזו במפתיע ומציגות לראווה את הדרמה הנצחית, נטולת הזמן והמקום, של הגבר והאישה.
בָּאוּלָם קַר רֶצַח וּלְקוֹלְנוֹעַ לֵב אֵין לֵב. הספר מציע את עצמו כבמה. הכניסה לתוכו משולה לכניסה אל אולם קולנוע. על מסכו היחיד מוקרן בכל פעם שיר אחד, עלילת לב אחת, המנסחת את כישלונה המפואר של המציאות להפוך לפנטזיה: מתחת לברית הפופקורן והנשיקה הפוטנציאלית מתקיימת ממשות שונה בתכלית. האינפלציה של השימוש במילה "לב" לאורך הספר רק מדגישה את היעדרו. הגבר היושב לצידה של הדמות הנשית כבוי, קר ונכה רגשית. המחיר – משולם בדם. עם הידלק האור נחשפת ממשות קשה, כזו שמכתימה את המסך וקורעת אותו באכזריות. כך טיפות הדם המבצבצות על משטח השלג הצחור נצרפות לכדי תמונות של יופי, תמונות של שיר.
ד"ר אפרת מישורי

דפנה שחורי

עלילות לב