שִׁירִים לֹא מוֹדְדִים בְּמֶטֶר

שִׁירִים לֹא מוֹדְדִים בְּמֶטֶר -

לֹא מְחַשְּׁבִים

מִלּוֹתָיו שֶׁל שִׁיר

רֹחַב הַמִּלָּה

בְּיַחַס לְאֹרֶךְ הַשּׁוּרָה

לֹא מַעֲלִים בָּרִבּוּעַ,

לֹא מוֹצִיאִים שֹׁרֶשׁ,

לֹא שׁוֹקְלִים

מִשְׁקַל הָאוֹתִיּוֹת.

לֹא מְמִירִים בְּגִימַטְרִיָּה

וְלֹא נֶעֱזָרִים בְּנֻסְחָאוֹת

גַּם לֹא בְּטַבְלָאוֹת.

שִׁיר אֵינוֹ נִמְדָּד

אֶלָּא מוֹדֵד

אֶת הָעוֹלָם

בְּמִלּוֹתָיו

כְּשֵׁם שֶׁאַתְּ מוֹדֶדֶת

שִׂמְלָה אוֹ סְוֶדֶר,

כָּךְ תּוּכְלִי לָשֵׂאת בְּרֹאשׁ חוּצוֹת

לְכָל מָקוֹם

אֶת שֶׁאֵינוֹ מָדִיד

בְּמֶטֶר רָץ

לפרוש כנף הוא ספר שיריה של ד"ר שלומית ליר, אשת אקדמיה, יוצרת ואקטיביסטית. הספר שזכה במענק גולדנברג, מבטא כמיהה לחופש מכבלים אישיים, היסטוריים ותרבותיים.
מסע השחרור הנשי שמשרטט הספר תוך התגברות על חוויות ומכשולים אישיים וחברתיים, משותף, גם במאה העשרים ואחת, לחייהן של נשים רבות.
ספר השירים מעניק מקום לחוויות של דיכוי ומושתקות, לצד ציון כמיהה חברתית ואוניברסלית לחופש מכבלים אישיים, היסטוריים ותרבותיים הנוצקת מתוך התכתבות עם כתיבתן של משוררות עבריות כגון זלדה, רחל, ש. שפרה, יונה ולך, ברכה סרי ועוד.
לצד האומץ שמבטא הספר לגעת בעומק הכאב והפגיעות, הוא פורש אופק אופטימי של שחרור נשי ומתווה תהליך של כינון זהות נשית עצמאית וחופשית– דבר המתומצת בדימוי שנושא שם הספר, לפרוש כנף.

לדבריה של חוקרת הספרות והשירה פרופ' טובה כהן: "השילוב בין המישורים השונים, שלכאורה כה רחוקים זה מזה ובכל זאת מוכלים יחד באישיותה של הדוברת – מרחב חיי היומיום הנשיים מצד אחד, ומרחב התרבות, התיאוריה והמסורת מצד שני – הוא כוחה של הפואטיקה של ליר. מתוך הוויזואליות הפשוטה, הנגישה, המוכרת לכל קורא/ת, פורשת המשוררת את כנפיה לעבר הביטוי הפואטי העשיר, ועם זאת האישי".

"להיות משוגעת זה כמעט כמו להיות עקרת בית" מציינת ליר, בספר הרוקם את האישי לאמירה חברתית אודות משמעות השתיקה בקרב נשים כאשר השמעת הקול הנשי מתוארת כתהליך חבוי המתרחש בינות לקולות ההגמונים הרמים.