עבר הוא הזמן היחידי

ברית כרותה

הָאוֹר בַּחֶדֶר הַזֶּה נִכְנָס מִמָּקוֹר מִשְׁנִי וּמֻטָּל רָזֶה 
בְּרִוְחֵי הַמֶּרְחָק, יְחִידוֹת מֶרְחָק קְטַנּוֹת, פְּרוּטוֹת 
שֶׁהִצְטָרְפוּ לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל.
כָּךְ אָדָם מַצִּיל אֶת עַצְמוֹ:
בִּגְרִירַת רַגְלַיִם בֵּין חֹשֶׁךְ לְחֹשֶׁךְ, בְּדִמְיוֹנוֹ
הֶחְזֵרֵי הָאוֹר הֵם מַמָּשׁ.
בְּבֵיתֵנוּ הָרִאשׁוֹן עָמַד הַחַלּוֹן מֵעַל הַמִּטָּה.
בַּבְּקָרִים הִכּוּ בִּי רֵיחוֹת פֶּרֶא. נִדְרְשׁוּ תַּעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ 
בִּכְדֵי לְהִתְרַגֵּל. כַּנְפֵי הַזְּבוּבִים נִתְפְּסוּ בְּכָל יוֹם
עַל פַּס דֶּבֶק. הַבַּיִת עָמַד
עַל שִׁכְבַת קֶרֶשׁ דַּקָּה כְּהַבְטָחָה שֶׁיֵּשׁ עֵרֶךְ מֻחְלָט לְכָל זֶה, 
מַטְבֵּעַ יָחִיד, שֶׁסְּבִיבוֹ נָסֹב הַכֹּל.

שיריה של חגית סבג־קירשנר פוסעים על סף: בין הפנים לחוץ, בין הכאב לאושר, בין הבית ללא־בית. בתווך השקוף הזה מתגבשת פואטיקה צלולה, חדה וחרישית גם יחד. בדומה לזגוגית המפורסמת משירו של אלתרמן, מלקטת המשוררת שברי אור מבין הרעשים, להיות לה לבית ראשון, מטבע יחיד שאינו ניתן להמרה.

ספרה הקודם של חגית סבג־קירשנר, מחמת כיסופים, ראה אור בקיבוץ המאוחד (2011). עבר הוא הזמן היחידי הוא ספרה השני.