ילי שנר

בשירים רכים וכאובים, שנר עוקבת אחר הרגע שבו אימהּות פוגשת ילדוּת, כשאנו שולחים את האהובים עלינו אל עולם פראי ומפחיד.

ילדות בקיבוץ, עלבונות שהלבינו כמו כותנה, ושמלות שלא לבשנו - משוררת צעירה מגוללת זיכרונות קיבוציים בשירים עדינים ורגישים.