רשומון פוסט־טראומה

האם יכול אדם להתנהל בעולם במשך עשרות שנים, לתפקד כאיש משפחה, כבעל עסק וכמוזיקאי יוצר, מבלי להבין שהמלחמה עדיין מנהלת חלקים ניכרים מחייו?

ידעתי מה קרה בקרב בג‘נין, ידעתי מי הייתי לפניו ומי הפכתי להיות אחריו. המשכתי בחיי. הקמתי משפחה, הקמתי אולפן הקלטות, כתבתי שירים, הוצאתי אלבומים והופעתי בכל רחבי הארץ. ידעתי גם, שהמלחמה מעולם לא עזבה אותי. חשבתי שככה זה. 

רק שנים אחר כך התחלתי להבין שהזיכרונות לא נעלמו. הם ״רשומים״ לי בגוף. הם פשוט למדו להתחבא בתוך כעסים שלא הבנתי, תחושות שלא ידעתי להסביר, דחיינות, הימנעות ותגובות שנראו לי הגיוניות לגמרי, עד שכבר לא היו כאלה.

רשומון פוסט־טראומה הוא מסע אישי וחשוף הנע בין זיכרונות קרב, התקפי חרדה המופיעים בלי הזמנה וטיפול שמכריח לפתוח מחדש דלתות שננעלו מזמן. זהו ספר על המחיר השקוף של המלחמה, המחיר הסמוי שאנשים רבים כל-כך משלמים, זמן רב אחרי שהקרב נגמר. זהו גם ספר על זיכרון, על הכוח העצום של הנפש להסתיר את מה שאינה מסוגלת לשאת ועל הרגע שבו ההסברים הישנים מפסיקים לעבוד. רשומון פוסט־טראומה הוא מסע אישי וחשוף הנע בין זיכרונות קרב, התקפי חרדה המופיעים בלי הזמנה וטיפול שמכריח לפתוח מחדש דלתות שננעלו מזמן. זהו ספר על המחיר השקוף של המלחמה, המחיר הסמוי שאנשים רבים כל-כך משלמים, זמן רב אחרי שהקרב נגמר. זהו גם ספר על זיכרון, על הכוח העצום של הנפש להסתיר את מה שאינה מסוגלת לשאת ועל הרגע שבו ההסברים הישנים מפסיקים לעבוד.

יותר מכול זה הספר שהלוואי שהייתי פוגש לפני עשרים וארבע שנים, ייתכן שהיו נחסכים ממני לילות רבים ללא שינה. בכל פעם שאני חוזר אל הסיפור שסיפרתי לעצמי במשך שנים, אני מגלה שהוא לעולם לא היה הסיפור כולו.

קובי ויטמן הוא מוזיקאי, יוצר ומבצע. במשך יותר משלושה עשורים כתב, הלחין והופיע על במות ברחבי הארץ, ספר זה הוא יצירתו הספרותית הראשונה.