יש רגעים בחיים שלא ייגמרו גם בחלוף השנים
ב-7 באוקטובר, בתוך מציאות של כאוס, פחד ולחימה, מצאתי את עצמי נלחם לא רק בשדה הקרב מול מחבלי חמאס, אלא גם בקרב אחר, פנימי, בלתי נראה.
אני לוחם יס״מ. אבל ספר זה לא מספר רק על אותו יום ארור, אלא גם על מה שבא אחריו, על האדם שהייתי לפני ועל הדרך שהובילה לשם.
זהו לא סיפור גבורה, זהו סיפור על שבר ועל הבחירה להישאר שלם. הספר נכתב מתוך תהליך שיקום אמיתי - ללא מסננים וללא קיצורי דרך.
מוקדש לכל מי שהיה שם ונשאר עם הפצע, ולכל מי שלא, אך חולק את הכאב.
לא באמת ידעתי למה אני הולך לפסיכולוגית. האמת, שגם לא רציתי. אני בן אדם סקפטי, ובטח בכל מה שקשור לדיבורים כאלה. במחשבות שלי זה היה נראה כמו עוד סצנה צפויה – אני יושב מולה, מספר לה מה עבר עליי, והיא מהנהנת ומנסה להבין. אבל איך היא באמת תבין? היא לא הייתה שם, לא הריחה את הריחות, לא ראתה את מה שאני ראיתי. מבחינתה אני עוד מטופל, עוד סיפור מתוך עשרות שהיא שומעת כל יום, ועוד שעה בעבודה. אני כמעט שומע בראש שלי את המחשבה הזו: "היא פשוט משחקת בתפקיד שלה."
זהו קול נדיר, אותנטי, ישראלי מאוד של לוחמים, של שוטרים, של אנשים שמתמודדים בשקט.
ספר שלא רק מספר סיפור אלא מאפשר לקוראים לזהות בתוכו גם את עצמם. את הישראליות של כולנו.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
