היה חלום כזה

בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ שֶׁלִּי הָיוּ פְּחָדִים
הַגַּן הָיָה מָלֵא וְרָדִים אֲדֻמִּים
הַקּוֹצִים הָיוּ לִבְנֵי אָדָם
שֶׁמַּכְאִיבִים לַאֲחֵרִים אַךְ בְּעִקָּר לְעַצְמָם
וְרַק אֲנִי עָצוּב לִי רֹב הַזְּמַן

ספר שירים זה הוא הרביעי של אסף בנאי, בן קיבוץ דפנה שבגליל העליון.

הספר עוסק בעולמו של הכותב, עולם קשה ומסוכסך – בינו לבין עצמו ובינו לבין העולם שבחוץ, ומבטא פחדים, בדידות, טראומות, אלימות, כאב שאינו מרפה ומחפש אחר מרפא.

בספר זה אסף לובש בחלק מהשירים דמות של אישה ומבטא חוויות מנקודת מבט נשית, בעיקר חוויות של תוקפנות ואלימות כלפיה. שירים אחרים עוסקים בילדוּת ובהתבגרות בקיבוץ, בתסכול הבלתי נגמר נוכח השוני והקשיים האישיים, ובציפייה שאינה מתגשמת לאהבה, לשקט נפשי ולקבלה עצמית, שתביא עימה רוגע פנימי. כל אלה נאמרים בביטויים עזי מבע ומבט, שאינם קלים לקריאה.

אסף ניחן בכושר ביטוי עשיר ובלתי צפוי, והוא מפתיע בדימויים מקוריים שמגיעים מעולמו הרגיש והייחודי. כתיבת שירה היא חלק מיכולתו להקל על עצמו, לשתף ולחלוק את עולמו הסוער והבלתי מתפשר, עם סביבתו הקרובה והרחוקה.