כשהשמש

מחזור שיריו של תומר קליין מעמיד במרכזו את המשורר, שהוא גם אומן, המשיב את כתיבת השירה לבית המלאכה. נפגשים בו שרברבים וגחלים לוחשות עם חריקות הנפש בבשר. המלים מגלות את כפל פניהן, את הדיאלוג שבין הצורה הפיזית, החומרית למאטפיזי השירי. זו שירה שמציעה לשוב אל מרחב מיתולוגי; המשורר שר את החומר, אך גם יוצר ממכניקה שירה. כותרתו של הספר מהדהדת את הכפילות הזו, בהיותה מסמנת בה בעת מקור אנרגיה המפעיל את
טורבינת הכתיבה וכסות מיסטית.

מיטל נסים, עורכת הספר

הספר כשהשמש הוא מסע פואטי אל אזורי הסדק והאור — אל הרגעים שבהם הגוף והנפש נפתחים, נסדקים ומתאחים מחדש. כתיבה מתוך תנועה מתמדת בין דיוק מדעי לרגישות אנושית, שירה שנוגעת בזמן, בזיכרון ובאהבה. זהו ספרו השישי של תומר קליין, מהנדס כימיה עצמאי, נשוי ואב לבת ובן, המתגורר בחיפה. קדמו לו הספרים: מתוק למות בים, בפקולטה להנדסת מילים, מאובנים שהוחתמו בנפש, דיו ודופמין, ו־כאב במסווה אותיות — כל אחד מהם תחנה נוספת במסע הפואטי שלו. במילים מזוקקות וחשופות, הספר מזמין את הקורא לעצור, להקשיב, ולגלות את האור שמתחת לעור.

נעה שחם, עורכת לשון ומשוררת