אוֹ אָז יָבוֹא הַגֶּשֶם.
כִּי לֹא לְאֹרֶך זְמָן
תוּכַל לְהָכִיל
אֶת הֶעָנָן הַזֶּה
הַכָּלוּא בְּנִשְמַתְךָ
אוֹ אָז יָבוֹא הַגֶּשֶם.
וְהַלְוַאי וְיִהְיֶה זֶה גֶּשֶם קַל.
גֶּשֶם כָּזֶה רַק יְנַקֶּה
אוֹתָהּ מְעַט, וְאַחַרָיו
תִּהְיֶה קַלָּה וְאַוְרִירִית…
גֶּשֶם כָּבֵד יָכֶּה
וְיָכֶּה בָּהּ, לֹא יַחְמֹל.
יְעַרְטְלֶנָה מִבְּגָדֶיהָ,
יַחְשֹף קְרָבֶיהָ
וִינַקְּבָם כִּכְבָרָה.
כְּשֶהוּא יִשְכַּךְ לְבַסּוֹף
יִשְכֹּן בְּתוֹכָהּ
עָנָן כָּבֵד שִבְעָתַיִם
וְהָאֲדָמָה מִסָּבִיב
בּוֹצִית וַחֲלָקָה.
שישי מאיר כותבת שירים שחושפים ברובם התמודדות עם מצוקות נפש וגוף, עליות וירידות, תיאור של נפילה וקימה, ייאוש ותקווה שאיננה עוזבת אותה.