סדרת טקסטורה

מתוך רגעי היומיום הפשוטים, צופיה הרבנד שולפת רגעי קסם פואטיים - בגדים שגדלים בארון, נשיקות בלב המזגן, והתמסרות לרגע שבאמצע הדברים.

הרגע שבו מעבר בין עולמות ולשונות הופך לשירה מרגשת - השתוקקות עזה לחיים, לאהבה, ולמה שמעבר למילים.

ריקוד מוזר במסיבה היחידה - שירה צלולה ומהדהדת הלוכדת חיות, שיגעון, אהבה ובדידות בגביש עדין של מילים מסגירות.

נשים מפטפטות על הכל – מעוגיות ועד הבלתי אפשרי. במחלוטה, שירים לפותים זה בזה - על משפחה, אהבה ופוליטיקה, בכנות אלימה וגדושת רגש.

רגעים נשיים שאנחנו שותקות מפניהם – שירה אינטימית ונוקבת על בגידת הגוף, לילות הטבילה, והדברים הנשכחים שבין קדושה לכאב.

אישה מתמודדת עם חיי היום-יום החשופים לתהום, בשירה רבת-עוצמה שחוגגת את הגבורה שבשבריריות הקיום.

משורר צעיר מתעד במילים חשופות מסע מילדות דתית דרך אובדן אב, יציאה בשאלה וקבלת זהותו ההומוסקסואלית - בשפה שמערבבת קודש וחול.

מסע פואטי עוצמתי דרך נופים זרים, שבו המשורר מחפש את עצמו בין רגעי בדידות וטבע מכושף, בשפה המהדהדת לשונות תפילה עתיקות.

בין פיגועי הילדות לטבח השביעי באוקטובר — שירה שמוצאת אור בתוך אפלה, ואהבה בתוך זוועה.