אל תפסיקי באמצע

תּוּכְלִי לִנְדֹּד לִשְׁנַת שַׁבָּתוֹן בַּעֲיָרָה יַפָּנִית רְחוֹקָה
תִּלְבְּשִׁי קִימוֹנוֹ וְתִשְׁתַּתְּפִי בְּסֶמִינָר עַל תּוּתִים
כַּעֲבֹר חָדְשַׁיִם יָבוֹאוּ בַּעֲלֵךְ וִילָדַיִךְ לְבִקּוּר קָצָר וְיִלְמְדוּ יַפָּנִית
אֲבָל אַתְּ חַיֶּבֶת לִטְווֹת. מְמֻסְמֶרֶת אֶל כִּסֵּא הָאֲרִיגָה אֶל הַנּוּל
תִּתְכַּתְּבִי עִם רֹאשׁ הַפְּרוֹיֶקְט תְּשַׁכְנְעִי אוֹתוֹ בְּיַפָּנִית עַתִּיקָה
לְקַבֵּל דַּוְקָא אוֹתָךְ מִכָּל הַטּוֹווֹת בָּעוֹלָם.
וּבֵינְתַיִם אַתְּ מַעֲבִירָה אֶת הַמַּחַט הֶעָבָה בֵּין חוּטֵי הַשְּׁתִי
וּמְהַדֶּקֶת וְחוֹזֶרֶת אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי בְּאוֹתָהּ תְּנוּעָה מַרְגִּיעָה.

אביגיל אנטמן, משוררת, מורה לספרות ומנחת סדנאות כתיבה. נשואה ואם לשלושה, מתגוררת בירושלים.
זהו ספרה השני, ספרה הראשון בחיים החדשים שיהיו לי, יצא לאור בהוצאת אבן חושן ב־2014.

"נוכחות ההורים בשירת אביגיל אנטמן מקיימת את כל הרבדים; 'הזיכרון המשפחתי' היחס אל האח והאחיות, קול האב המדבר מבתו, ההזדהות והמרד ביחס למסורת, ענייני השגרה והזוגיות. כל אלה משוחחים עם ההורים באופן ישיר ועקיף. השירים מצליחים לבטא עצמאות תלותית במובן זה שההורים הכרחיים אך לא מאיינים את הדוברת, אלא אפילו ההיפך, מעצימים את הגדרתה העצמית המלטפת ושורטת את אישיותם. גם המחאה הנשית רבת חמלה.
אלה שירי התבוננות, תבונה וחיפוש הבאים מתוך אוצר תודעתי. חלק מהמושגים ומהמצוות שבתורה הופכים לפרטים אישיים ומשפחתיים. למרות האזכורים הרבים נשמרת אמירה אישית וכנה".
(פרופ' מירון ח' איזקסון, מתוך נימוקי חבר השופטים לקבלת מלגת "בוסתן" מטעם הספרייה הלאומית, 2019.)