טרייה ויגן

הנריק איבסן (1828 - 1906) נחשב למייסדה של הדרמה המודרנית. עיקר מחזותיו עוסקים  בניתוחים חברתיים אידיאולוגיים או פסיכולוגיים אישיים, בהם תקף את הצביעות החברתית. למשל: "בית הבובות" (או "נורה", 1879), "רוחות" (1881) ו"אויב העם" (1882.

הפואמה טֶרְיֶיה וִיגֶן נחשבת יוצאת דופן מבין יצירותיו של הנריק איבסן שהחליף את סגנון הרומנטי והמלאכותי של ימיו בכתיבה ריאליסטית. זהו סיפור בשירים עם מסר גדול העושה אותו רלוונטי לכל הזמנים ואולי במיוחד לימינו אלה.

בהיותו נער חי איבסן בעיירת החוף הקטנה גְרִימְסטָאד שבדרום נורבגיה. מול חופי העיירה היו פזורים איים קטנים וצחיחים, שבהם ישבו כמה משפחות של איכרים ויורדי ים. איבסן הצעיר שמע מפיהם סיפורי גבורה לרוב, ועם אחד מהם – סְוֵונְד הַנְסֶן – קשר ידידות שנמשכה עד יומו האחרון. חוקרי איבסן סבורים כי הנסן ועלילות חייו הם המקור לדמותו של הימאי טֶרְיֶיה וִיגֶן, גיבור השירה שכתב איבסן בשנת 1862. כשנשאל על כך השיב איבסן: "היו רבים כמוהו בחופים". אכן, הצלחתה הגדולה של השירה לא באה לה בזכות איכותה – שאינה מגיעה לרמת מחזותיו הגדולים של איבסן – אלא משום שמככב בה "הנורבגי היפה" באשר הוא. משום כך היא נחשבת כמעט להימנון, ונוהגים לקרוא אותה בהזדמנויות חגיגיות ובראשיתה של כל שנה חדשה, בחצות.