בחור טוב הוא געציל, אבל בבחירת חברים הוא לא הכי מבריק שיש. עובדה: הוא חבר של נחמן מרכוס.

חייו של געציל היו רגועים, עד שמר מרכוס הציע לו לצאת איתו למסע בבלגיה, ואולי גם לכתוב ספר. 'ואם תכתוב עליי', כך מר מרכוס, 'הספר יהיה מעניין מאוד'.

כנראה שלפחות בזה הוא צדק, הקשקשן.

אז געציל נסע איתו, והוא ממש התחרט על כך, כי כל כך הרבה טרגדיות התחוללו, ושלל סכנות חסרות תקדים נוצקו על ראשו ההמום של געציל: חיוכים צרפתיים מכל עבר, אנטישמים מרושעים זוממים רעות במסווה של כרטיסנים לגיטימיים, חברת התעופה בסטאייר מנסה לקמבן ככל העולה על רוחה, דוד יואב זועם ונושך שפתיים, דודה נחמה קופצת לביקור קצר ורעיל במיוחד, יוסי צייגלר בכלל מנסה להרגיע את הרוחות עם אספקת שוקולד משובח, והדרמות רק הולכות ומתגברות.

וזה ממשיך: מלך בלגיה מסרב להכניס את געציל לארמונו, צ'רצ'יל קופץ מידי פעם לשיחות מוטיבציה חסרות טעם, מאו צֶה טוּנְג האכזר מציע עצות גרועות במיוחד איך לטפל באויביו של געציל, ומעל הכל – הזמזום התמידי של נחמן מרכוס הפטפטן שלא פוסק לרגע.

געציל, אגב, סבור שחייו בסכנה אמיתית. נו.

זהו ספר שבקריאתו יקרה לכם אחד מן השניים; או שלא תרצו להניחו מהיד, או שתרצו להכות איתו על ראש של מישהו, רצוי נחמן מרכוס. במחשבה שניה, לא ברור מה ייצא לכם מזה, הקסקט שלו גם ככה מכוער להחריד, אליבא דגעציל.

תן לישון, געציל! יומן מסע היסטרי לבלגיה, קריאה חובה.

נתן גלנט

תן לישון, געציל!