הסצנות הראשונות של הסיפור מתרחשות בבית הקברות הצבאי הבריטי של באר-שבע. שם קבורים הפרשים האוסטרלים שנהרגו בקרב עם התורכים על באר שבע לפני מאה שנה; בפתיח לספר ניגשת אשה צעירה ונאה להניח פרח על קברו של לוחם-פרש אוסטרלי. משם גולש דותן–בוכנר, ובקלילות אופיינית, לזירה הצבאית ולדרמה ההיסטורית של הקרב המדובר.

דותן-בוכנר - כ"קלאסיקן" - מתפקד כאן הן כסופר והן כהיסטוריון; מקפיד על דיוק היסטורי מחד, אך גם על חיוניות התיאור מאידך; המעברים מעידן אחד למשנהו נעשים לרוב באמצעות המיקום; באפיזודות אחרות המעברים, כולם טבעיים וחלקים, מתווכים בצמוד לדמויות או לאירועים; ובכל מקרה, קשה להניח מהיד את הספר - המוקפד בדיוקו וגם מענג בחיוניותו. התיאור, אף שהוא מפורט, תמיד חי וזורם כמו בסרט; ציורי וחיוני ואף משובץ, לעתים קרובות, בקורט של הומור. לנגד עיני הקורא, כמו בקולנוע, מתממשות סצנות המתרחשות בטווח של כ-90 שנה, ב"כיכובן" של דמויות, רובן אירופאיות ויהודיות אך לא רק. בין אם הסצנה מתרחשת בתל אביב של פלשתינה-א"י של פעם, בפרנקפורט של גרמניה הנאצית 1942, בניו יורק 1966 או בהונג קונג 1974 – הקורא חש כאילו היה שם בגופו והריח במו אפו את הניחוח העולה מתבשיל מהביל או מגופה המבושם של עלמת חן הטובלת באמבט.

זהו גם סיפורו של בני גלבוע, צבר חד ויצרי, המשמש ראי לתקופה ומספר בתוך כך את סיפורו של דור ילידי הארץ. זהו אפוס מרתק על נשים וגברים שאהבות, תאוות, יצרים ותככים הינם חלק בלתי נפרד מהיצירה, החזון וההגשמה שלהם.

אורי דותן בוכנר, יליד ירושלים, בעברו איש שייטת הצוללות, שירת בגרמניה ובדרום-אפריקה ובין השאר היה גם הצלם הראשון של תיאטרון באר-שבע.

אורי דותן בוכנר

פרחים לפרש אוסטרלי