,{"className":"h-10 w-full rounded-full bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}],["$","div",null,{"className":"h-10 w-full rounded-full bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}]]}]]}],["$","div",null,{"className":"h-px w-full bg-ev-border-subtle"}]]}] 48:T753,

סיפוריה הקצרים של בת־אורן ניתזו כרסיסים מעולמה של חולמת מפוכחת שחוותה את טעמם המתוק־חמוץ של החיים ועדיין מנסה לעצור את הזמן ולהקפיא אותו, כאילו לא היתה המציאות אלא חלום מתמשך. אין זה מפליא שסיפוריה והגיבורים המאכלסים אותם חוצים מדי פעם את הקו הסמוי והדק המפריד בין המוחשי להזוי בחיפושם אחר הרגע הראשוני והמכונֵן של הווייתם. אלא שהרגע הזה אבד לעד, וגורלם מחזיר אותם תמיד לקרקע המציאות.

יחד עם זאת, מציאות זו היא עולם מלא של חלומות, של אנשים, של מסעות, של חיים שאינם לפעמים אלא רומן זעיר שבו הדמעות נלוות תמיד לצחוק, עולם שבו נולדה אהבה ראשונה, שבו חיים הגנטלמן מ־218 וג'ון היקר, האישה מהתחנה, הנערה מאיפנמה, אשת לוט, אדון גולן, ודמויות נוספות, הבוהקות כפנינים במחרוזת ישנה שאפילו הזמן לא הצליח לעמעם את זוהרן.

בסגנונו הסיפורי הפשוט והכן, "האוסף הפרטי" של בת־אורן מצליח למקד את מבטנו בתמונות־מצב ובדמויות כה מוכרות ועדיין מפתיעות, מצודדות לב ומציתות רגש ומחשבה. וזאת בדיוק הסיבה לכך שהסיפורים האלה, הנוגעים בנקודות הבסיסיות והרגישות ביותר של קיומנו, הופכים להיות גם חלק מהאוסף הפרטי שלנו.

-ראובן מירן

אורן

אוסף פרטי