אורות ביתם של גאיה וחגי בקיבוץ בנימין זהרו בליל שמחת תורה, כשהמשפחה התכנסה לארוחה חגיגית. שעות ספורות אחר כך, ב־6:29 בבוקר, פילחו אזעקות את השמיים. מחבלי חמאס פרצו את גבול עזה במתקפה מתואמת שהחריבה יישובים שלמים והפכה את פסטיבל נובה לשדה קטל ומרחץ דמים. דור, רונה, חיה, דורה - וצעירים ומבוגרים נוספים, נגררו משלוות החג אל עזה, וחייהם השתנו באחת.

במרכז הסיפור עומדת לאורה, ניצולת שואה בת תשעים וארבע, שבנתה את חייה מחדש מתוך אפר ואובדן, הקימה משפחה וקהילה, ולא חדלה להיאחז בחיים גם כשנלקחה שוב אל החושך. יחד איתה נלכדו בשבי מרב ודריה מן הפסטיבל, חיה האחות מקיבוץ אשר, דור, רונה ודניאל – שנקלעו באותו יום ארור למציאות אכזרית, ובתנאי רעב, טחב וחוסר ודאות נרקמו ביניהם קשרי אחווה, אחריות וערבות הדדית שהפכו לכוח שהחזיק אותם בחיים.

מעל פני האדמה ניצב חגי, טייס קרב, מול דילמה בלתי אפשרית: כיצד לבצע משימות תקיפה מבלי לסכן את אחיו התאום דור הכלוא מתחת לאדמה. במקביל סרן טל ולוחמיו יצאו למבצעי חילוץ מסוכנים שבהם חיי החטופים עמדו במרכז.

מתוך השבר נרקמה מציאות אנושית רחבה יותר — שבה גבולות בין משפחות, לוחמים ואזרחים היטשטשו, והחברה הישראלית נדרשה להתמודד עם אובדן, חוסר וודאות, פחד ותקווה בתוך מציאות שהתפרקה.

7 באוקטובר: ללא חת הוא רומן על אנשים רגילים שנזרקו ברגע אחד למציאות בלתי נתפסת, המשקף את ההוויה הישראלית של התקופה, את אהבת המולדת ואת המחיר והעוצמה של חיים בארץ הזו — ואת כוחם של אמונה, סולידריות ונאמנות לחיים גם בתוך האפלה.

הספר הוא יצירה ספרותית. הדמויות והעלילה הם פרי הדמיון.

צפי טימור

7 באוקטובר: ללא חת