"נצור" של ליאור כוריאל הוא רומן של גברים, שגיבוריו חיים בעולם קשוח, אלים ותחרותי. זהו עולם של יצרים מבעבעים, אך גם של בדידות רבה.
משה הוא מתנקש לשעבר של ה"מוסד" – חייל, או אולי רוצח? העלילה שטווה כוריאל נעה בין העבר להווה ועוקבת אחר מרדפים, התנקשויות ברחבי אירופה ומאבקי כוח בין סוכנים. הסודיות והאכזריות של חייו המקצועיים של משה מטביעות את חותמן גם בחייו האישיים – ביחסיו עם נשים ובחברותו עם מוריס, חבר ילדות ולימים המפעיל שלו.
לאחר שפרש מן השירות, משה מתיישב ובונה לו אחוזה על גבעה ביהודה שנראים ממנה גם אורותיה של חברון וגם של ירושלים. לאחוזה הוא מעניק את השם "הארץ המובטחת".

מתוך הספר: "להרוג?
באמת להרוג?
שוב?
אצבעו החליקה במיומנות על שמורת ההדק סביב-סביב. עם כיוון השעון. נגד הכיוון. עם. נגד. לפניו – האקדח. סמית אנד ווסון מודל 41. מחסנית. עשרה כדורים. קנה ארוך. הקת הענברית מתמסרת בדממה למגעו. עם כיוון השעון. נגד. מתרגלת מחדש למגע כף ידו, לטביעות אצבעותיו, אחרי שנים שהפסיק להרוג."

האחוזה מוקפת מבוך מורכב, הולך ומסתבך, של קירות חסרי גג, וממנה הוא מנסה, כמו בלש המרכיב שוב ושוב את פיסות הפאזל, לפתור את חידות חייו. אליה באות – וממנה הולכות – שתי הנשים היפות שהיו אהובותיו, אבל גם אהובותיו של חברו הטוב.

משה נאבק עם חידת הארץ שהיא ארצו, אבל גם ארצו של חמדן, הידיד והשכן הפלסטיני הבונה את האחוזה ואת מבוך הקירות המקיפים אותה; ועם החידה שאליה הוא שב שוב ושוב כמו פצע, חידת הל"ה, שנהרגו בגוש עציון במלחמת העצמאות. משה הנער צילם אותם לפני שיצאו אל הקרב, וכעת, כאשר הגבעה שעליה נהרגו נשקפת כל העת מאחוזתו, הוא נאבק בשאלה: האם אכן היו ל"ה לוחמים?

סי.איי.סי.די

נצור