הספר "אל תפחדו אני רק ילד, או בממלכת המפלצות״ מאת כרמלה טל ברון, שראה אור כשנתיים לפני מלחמת יום כיפור, השפיע על דורות של ילדים קוראים שהפכו למבוגרים. כעת, בזכות הוצאתו לאור במהדורה אלקטרונית יזכו צעירים ברוחם והורים להעביר לילדיהם את הספר שכה אהבו בתור ילדים. הספר היה בזמנו ראשון מסוגו בשל הסגנון הסוראליסטי-פנטסטי שפתח חלון צבעוני לרוח החיפוש של מהפיכת שנות השישים; או אם לצטט את סופרת הילדים שלומית כהן אסיף, ״ממלכה פנטסטית שהראליה חוגגת בה.״

סיפור מסעו של תום שהלך לאיבוד בגלל "שעונים רשעים" ומצא את עצמו בבית קברות למכונות. שם, בין הגרוטאות גילה את ממלכת המפלצות, ואת דרכו בשאלה אל התשובה עשה ממדור למדור עד שהגיע לפגישה השביעית עם הפרחית; שבע היפה ריגשה את תום, נגהה עליו הארה, ובסוף המבוך, שם נחבא הזמן האבוד, מצא את "מלך המפלצות" ואת הדרך חזרה אל זמן אמת ואל עולם הזמן המתוקן לצלצל בזמן; וכך ימצא גם הקורא את דרכו אל הזמן השבור שאין לו תיקון אך יש לו תקנה בעולם הדימויים עתיר התמורות של ממלכת המפלצות.

הספר זכה לציון לשבח על-ידי משרד החינוך והתרבות כאחד מעשרת ספרי הילדים המומלצים לשנת 1972.

שולמית לפיד על הספר: "אל תפחדו אני רק ילד" שייך למשפחה מיוחסת ומיוחדת של ספרי ילדים, בהם מתוארת מציאות דמיונית, אלגורית המשקפת בהומור את המציאות הממשית. חוקים קפדניים שולטים גם במחוזות הדימיון והם מכתיבים לתושביהם את אופן התנהגותן. חוקיות זו משפיעה על עיצוב העלילה והדמויות והיא מכתיבה את כלליה לסופר, וכך קורה שימצאו קווי דימיון בין "אל תפחדו" לבין "עליזה בארץ הפלאות" של לואיס קרול, "הנסיך הקטן" של סנט-אקזופרי או" לומפומפוס" של נורית ברצקי.

חיים נגיד על הספר: "צירוף של דמיון-ילדות עשיר המצאות ומשעשע להפליא עם ראייה בוגרת ומתוחכמת, ראייתה של משוררת שהיא גם ציירת מקורית, הוליד ספר ילדים בלתי שגרתי".

אוריאל אופק על הספר: "השפעה חזקה של עליסה בארץ הפלאות מוטבעת על סיפור עתיר דמיון זה. המבנה והמסגרת, התעיה, פגישתו של הילד עם יצורים מוזרים- ענקים או מפלצתיים, בעוד הוא הילד גובר עליהם וגם מצליח להשכין שלום ביניהם: ההגיון שבחוסר ההגיון, הרעיונות האנושיים הפזורים ללא סוף בסיפור, ואפילו הערות כגון "אייך אני אוכל להגיד לך מי אתה אם אתה עצמך אינך יודע מי אתה?" אך בכל זאת דומה שׁזוהי השפעה חיובית, שתוצאתה ספר מקורי, מהנה, מבדר ומעורר מחשבה. הציורים ה"מפלצתיים" מעשה ידי המחברת חינניים ביותר. עשויים בדמיון ובהומור. האסתטית של הספר ראויה בהחלט לצל"ש. הקורא הצעיר, גם אם לא יקלוט בקריאה ראשונה את הכוונות המסתתרות מאחורי הסיפור, מוסר ההשכל יהיה ברור לו בהחלט: כדבריה של הפרחית "עוד תפגוש, עוד תפגוש, אם רק תלמד להביט".

כרמלה טל ברון, משוררת, מחברת תמלילים, סופרת ואמנית רב-תחומית, בוגרת האקדמיה לאמנויות ״בצלאל״ 1962-1965.

בשנת 1974 בעקבות נשואיה, עברה לניו יורק העיר בה המשיכה במעשה היצירה בתחום האומנות החזותית; בכתיבה ובתרגום וכן בכתיבת לחנים והקלטות מוסיקליות של שיריה ושירי אחרים. מאז היא מחלקת זמנה בין ניו-יורק וישראל. הציגה תערוכות ואירועים סביבתיים בארץ ובחו"ל. שיריה פורסמו במוספים הספרותיים של 'הארץ', 'ידיעות אחרונות' ו'דבר', בכתבי-העת 'עכשיו', 'מאזנים' ו'עתון 77', בספר 'אנתולוגיה של שנות ה70- לשירה עברית' ובאנתולוגיה לשירת נשים בינלאומית ליפס (Lips)

כרמלה טל-ברון זכתה בפרס קרן שרת לאמנות ובתמיכת קרן תל-אביב לתרבות ולאמנות וקרן ניו-יורק לאמנויות (New York Foundation for the Arts) .

מבין ספריה: -אור של פיל : רצף רישומים (תל אביב : הוצאת המאה ושלושים, 1967) עם איורים מילוליים מאת דוד אבידן. -מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא (ספרית פועלים, הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרחביה ות״א, תשל"ב 1972) -בוקר מתנה : 55 שירים (ירושלים : כרמל, תשנ"ח 1998) השיר הפותח והשיר המסיים את הספר הולחנו ושודרו ברדיו הצבורי של ניו יורק Wfuvבתוכנית הוותיקה לשירי עם בעריכת רוברט שרמן. כרמלה טל איירה את ספר הילדים ״מסיבה משפחתית״ של דליה ולוי רביקוביץ (עם עובד 1968),את ״גדא וביש גדא או חלב הלביאה״ של יצחק בשוויס זינגר (ספרית פועלים 1973) ואת ״צריך לדעת איפה ללחוץ״ מאת מרדכי אמיתי (ס פועלים 1971).

הוצאת מראה הקול

אל תפחדו אני רק ילד