"אתה רואה את חתיכת העץ הזו? זו ה'נפש' של הכינור שלי. אחוזה היטב בין בטן וגב הכינור, מתחת לגשר, היא זו המפיקה את קולו הענוג. בלעדיה אין לכינור נשמה. את הכינור האהוב שלי, שאמי הצליחה להגניב לתוך הגטו, שברתי לחתיכות לפני בואי לכאן. את הנשמה שלו, אני רוצה לשמור לעד."

זהו סיפורו האמיתי של דוד (פולי) בלומנטל, שעבורו "נפש" הכינור מסמלת את השמירה על האנושיות גם ברגעים הקשים והמייאשים ביותר.

הסיפור מסופר בגוף שלישי, אך גיבורו – "הוא" – הינו למעשה המספר עצמו, שכדי לשרוד ולהיאחז בשפיותו בעודו נחקר במרתפי החקירות של הסֵקוּריטָטֶה ברומניה הקומוניסטית באשמת בגידה וריגול, הוא משחזר את קורות חייו. החל מילדותו בחיק משפחה אוהבת ומכובדת בעיירה קטנה, דרך הגטו ופלוגת העבודה במלחמת העולם השנייה, כיצד ניצל מפקודת הוצאה להורג באישון ליל, היותו סוכן כפול בעל כורחו, וכלה בעלייתו המרגשת עם משפחתו לארץ ישראל.

זהו סיפורו של אדם שנלחם על חייו וחירותו ועל אהבת החיים גם כשאימה ומוות סבבו אותו.

דוד (פולי) בלומנטל (1926-2006) נולד בטופליצה שבטרנסילבניה, והתבגרותו התרחשה תוך כדי מלחמת העולם השניה, תחת השלטון ההונגרי האנטישמי. רק לאחר סיום המלחמה נודע לו כי רוב משפחתו נרצח במחנות הריכוז.

מיד לאחר המלחמה הצטרף לתנועת דרור-הבונים (המוכרת בארץ יותר כ"מחנות העולים"), והחל בפעילות המכוונת להכשרת צעירים יהודים מרומניה לעליה לארץ – גם לגאלית וגם בלתי לגאלית – והתיישבות בקיבוצים.

עקב פעילותו זו, כמו צעירים רבים אחרים, הוא הפך ליעד ומטרה של הסקוריטטה (שירותי הבטחון של רומניה, המקבילה של הקג"ב והשטאזי), ועל כך שילם במעצרים, משפטים ומאסרים ממושכים, ולימים הוכר כ"אסיר ציון".

בשלהי 1960 שוחרר ממאסרו האחרון לאחר שזה קוצר, ועלה עם אשתו ובנו לישראל.

את הספר כתב – או יותר נכון הכתיב – בגוף שלישי, וללא אזכור ולו של שם אחד, מתוך שמירה על אלמוניות מוחלטת של כל הנזכרים בספר, ואף חתם עליו "הוא".

לטעמו אלמוניות זו היא גלעד לכל אלה שסיפורם דומה, במידה זו או אחרת, אך לא סופר.

אילן בלומנטל

נפש של כינור