חטיבת החי"ר גולני, נוסדה עם קום המדינה והפכה להיות סמל, מושג וערך, בחברה הישראלית. מרקם חייליה, הבאים מכל העדות והמגזרים, מן הפריפריה ומן המרכז, חילונים ודתיים — מייצג את שותפות הגורל של בני הארץ הזו, באחוות הלוחמים וגאוות היחידה שלה. סמלי החטיבה נישאים בגאווה: תג העץ המפורסם והכומתה החומה.

אתר ההנצחה לחללי החטיבה בכל הזמנים, בצומת גולני, מביא את סיפורה של החטיבה והאתוס שלה, מעלה על נס את גבורתם של חייליה וזכרם של חלליה. את התכנון רב השבחים של האתר, עשה הארכיטקט והאמן רב הזכויות, יוסף אסא, אשר תרם מבנים רבים וידועים לנוף הבנוי של הארץ, במשך 42 שנות פעילות משרדו. עם זאת, הוא רואה את תכנון אתר ההנצחה והמוזיאון ההרואי הזה, על הפסגה במחלף גולני — כפסגת יצירתו וספר זה אודותיו, נועד לחתום את מפעלו רב השנים.

זהו אכן גם סיפורו המופלא ומעורר ההשראה, של הארכיטקט שתכנן פרויקט ציבורי וייחודי ברמה לאומית, אשר מחבר בין אבני הדרך בחייו האישיים — מנער שעסק בפיסול ואומנות בתל־אביב, דרך תחרות הפיסול על שם מיכלאנג'לו, שהתקיימה באיטליה, ארץ האמנויות ואשר הוא היה זה שזכה בה במקום הראשון — לצד מקצוע הארכיטקטורה, אותו רכש בהצטיינות באוניברסיטת פירנצה — ועד לתכנון אתר לאומי, המשלב את כישרונותיו כארכיטקט וכפסל. אסא הצליח להפוך את אתר ההנצחה, בשל איכויותיו האדריכליות והאמנותיות, לאייקון לאומי — שזכה להיות מונצח על בול דואר. דרך זו, מקופלת בתמצית בשם הספר.

אסא ניצל את המבנה הטופוגרפי של הגבעה, עליה משתרע האתר ויצר את "'דרך חטיבת גולני," כמוטיב מרכזי־רעיוני בתכנונו. כך, האתר תוכנן כדרך, אשר מצד אחד מתארת את דרכה של החטיבה ותולדותיה — והיא בעצם מחקה מסלול תנועת חיילים בקרב, העולה במעלה הגבעה ועד לפסגתה — אז מתגלים לעיננו, ניצבים דוממים ומרשימים, שבעה מוצבי ומיצבי תצוגה ותיעוד, כולם מבטון חשוף, בו מוטבעות קסדות הלוחמים.

מהמיצב הראשון "מעבר הקשתות" ובהמשך הדרך, שלושה בונקרים, המכילים תצוגה ותיעוד היסטורי של החיל, כאשר במרכזו של אולם "יזכור," מוצב ארון הנופלים ובו תיק אישי המיוחד לכל חייל שנפל חלל. מיד ביציאה מאולם "יזכור," הוצבה "עמדת תצפית" מבטון, אחריה מתנשא, גבוה, גדול ומרשים, "מוצב החרמון," המזכיר את מוצב החרמון האמיתי. בתוך מנהרה שיצוקה בחלק הפנימי שלו, יצר האדריכל במחשבה המתעלה לרמת חזון, אשנב גדול בצורת טרפז, המעניק לצופה את התחושה ש"יש אור בקצה המנהרה" — תקווה ליום בו תפסק שפיכות הדמים ולא יתווספו יותר תיקי חללים, לאולם זה הנוצר את זיכרם. הצופה מתוך המנהרה שבמבנה "מוצב החרמון"' אל האור, רואה את "העץ של גולני" — המוצב השביעי, הסוגר והמסיים את מסלול הקרבות.

אלא שמסלול זה אינו מסתיים באמת, לדאבוננו והאתר ממשיך להיות פעיל, לוחות הנופלים אשר בו, ממשיכים להתמלא בשמות והוא ממשיך ללוות אותנו, יחד עם הצורך להנציח ולזכור את אלה, שמסרו את נפשם בגבורה למעננו. הוא רלוונטי במיוחד בימים אלה, בהם יוצא הספר לאור ומצדיע גם לנופלים במלחמת "חרבות ברזל."

יוסף אסא

מסקיצה עד בול חטיבת גולני