גליה גדלה כל חייה בתחושה שעליה להביא משהו חדש לעולם ולהשאיר חותם. כבת להורים שורדי שואה שאיבדו את כל משפחתם במשרפות אושוויץ ולחמו יום יום שעה שעה במשך 3 שנים, על מנת לשרוד ולצאת מהתופת, להקים משפחה ולהמשיך את הדור.

גליה נולדה אחרי ניסים וכנגד כל הסיכויים, ומשום כך הבינה והרגישה כל חייה כי היא נושאת על גבה את השליחות: לעשות משהו משמעותי, חדש, תורם שישאיר חותם, יממש וינציח את הערכים, התובנות והמסרים שהורישו לה הוריה.

החוויות והזיכרונות הקשים כל כך מהתופת שעברו, חישלו אותם ובהמשך תורגמו ונהפכו למקור של עוצמה, כוח וביטחון, כך גליה גדלה באווירה ובאמונה שהכול אפשרי, ללא פחדים, עם אומץ לצאת לדרך בתחושה של הצלחה וללא פחד מכישלון. היא התמודדה באומץ ומקצועיות עם קצינים בכירים ולוחמים, הביאה בשורות וחידושים בתחום המנהיגות וההשפעה בשייטת, בהמשך עבדה כיועצת ארגונית ובמקביל בזמן הזה גם הקימה משפחה.

לקראת החלק השני של חייה גליה מקימה את בית הספר STAGE שלה שהצליח ופרח במשך 15 שנים, עם קונספט חדשני ושיטות לימוד ייחודיות בהנאה ובכיף. המיזם שהקימה, לבדה, תוך התמודדות עם הרבה קשיים ומכשולים, התפרק בקורונה. במהלך תקופת ההתפרקות עלו מחשבות:
חששות ואיומים לחירות האישית של הפרט וחשש להליכה לקראת דיקטטורה. ריחוק חברתי לעומת תקשורת מקרבת, כריזמה והשפעה, העלה את השאלה: האם הקונספט שבנתה והתכנים שלה עכשיו ובעתיד יהיו רלוונטיים ויהיה להם צורך ומקום. כאמור פיזור פיזי של הקורסים, המורים והתלמידים.

גליה התאבלה זמן רב, אך לבסוף החליטה להחיות ולהקים מחדש את בית הספר. היא מבינה שאין לה המשאבים להתחיל שוב מחדש ולבד ומחליטה לעשות זאת בשיתוף ובעזרת תלמידים לשעבר בוגרי בית הספר. היא אוספת מספר חברים רותמת אותם והם לוקחים על עצמם את המשימה, אולם היא מבינה שעליה להסכים לזוז הצידה ולעבור לעמדת הצופה וכך להיות פחות ופחות מעורבת. היא חווה ייסורים רבים בויתורים והתפשרויות אך נאלצת להסכים לכך שעל מנת שהקונספט ימשיך, ולמפעל חייה תהייה תקומה והמשכיות, זה יעשה בידי אחרים ועדיין יישאר שלה.

בספר הרבה תובנות ומידע על תהליכי הקמת מיזם עצמאי, ועוד על ידי אישה, באמצע החיים, על הדרכה, מנהיגות, יצירתיות, השפעה, תשוקה, תקשורת בינאישית ועם קהל, הופעה כובשת על הבמה ופרפורמנס.

בתיה בנדל

על הבמה ועל החיים