n":[["$","div",null,{"className":"h-5 w-24 rounded bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}],["$","div",null,{"className":"h-10 w-full rounded-full bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}],["$","div",null,{"className":"h-10 w-full rounded-full bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}]]}]]}],["$","div",null,{"className":"h-px w-full bg-ev-border-subtle"}]]}] 49:T8d1,

1 בנובמבר, 1943. הלנה דודז'ינסקה פותחת את כל ברזי הגז שבבית מעסיקיה, סוגרת את החלונות, ולפני שעוצמת עיניה לוחשת "ריבונו של עולם, אני יודעת שזה חטא גדול, אנא סלח לי". אלא שבאותו לילה ממש הופסקה זרימת הגז לברזים בלבוב.

חנה קרנטר, בזהותה הבדויה, התעוררה והמשיכה להילחם על חייה ולהתפלל בסתר.
היא נולדה, למשפחה חקלאית, בכפר קטן בין סטרי ללבוב (שנקראה למברג), בלב האימפריה האוסטרו הונגרית של לפני מלחמת העולם הראשונה. ילדה רביעית מבין שבעה. את זוועות השואה שרדה תודות לתושיה יוצאת דופן, אופי יצוק בפלדה, שכל חד כתער – וגם מזל, או אם תרצו: התערבות מלמעלה.
הרבה תפילות מקוריות היו לחנה. חברתה למחנה העבודה באופארי, בינה גרטנברג הי"ד, אמרה לה כי אחרי שתשרוד את המלחמה עליה להוציא ספר עדות ותפילות בשם תפילותיה של חנה קרנטר.

כתיבת הספר ארכה מעל לשלושים שנה.

על המהדורה הראשונה שנקראה "במצור ובמצוק" (1982) כתב ד"ר אריה באומינגר הסופר המחנך ואיש "יד ושם": "כשהתחלתי לקרוא לא יכולתי להינתק עד אשר סיימתי. אף שהספר מתמקד במאורעות הטרגיים בגליציה המזרחית ובווהלין יש בו את כל האלמנטים המאפיינים את השואה הנוראה שפקדה את עמנו, ונסיון מוצלח לתאר את אופים של הפולנים, האוקראינים והגרמנים".

ב-1946 נישאה חנה לאהרון אייזנשטיין במחנה עקורים בגרמניה, סמוך ל"קן הנשרים" של היטלר.
ב-1947 נולד בנם היחיד יצחק.

יצחק שי

תפילותיה של חנה קרנטר