"והסיפור הראשון, הו, הסיפור הראשון. קראתי אותו ונרעשתי. איזה סיפור מכמיר לב ונפש. כבר בסיפור הזה, 'סמיון', הצליח פלטונוב לכבוש אותי כליל. איזו כתיבה, בלי התחכמויות ועם כל כך הרבה כוח ואנושיות. הסיפור הזה היכה אותי בנוק אאוט, איכשהו כל השאר כבר לא היה חשוב. תיאור המציאות מנקודת מבטו של ילד בן 7, בסוף הסיפור הוא כבר בן 8, שחושב שאלה הם החיים, שאין לו טענות לאיש, שגדל בתחושה שאין הרבה מה לעשות. שיודע שצריך לעשות מה שאפשר לעשות במצב הקיים אבל אי אפשר לשנות את המצב. שההיגיון שלו אומר שאם מישהו נגרע ממצבת כוח האדם המשפחתית, מישהו אחר צריך לקום ולמלא את מקומו".

***

כשאדם מתיישב לכתוב הוא מגלה להוותו שרק על עצמו הוא יודע לספר. הוא יכול לדווח על אירועי חייו במישרין, בכתיבה אוטוביוגרפית, או בעקיפין, בכתיבה בדיונית, אבל כאן גם כאן הוא משתמש בחומרי חייו שלו. ויעיד על כך משפטו המפורסם של פלובר: "מאדאם בובארי היא אני".

אך לא רק אצל הכותב. גם אצל הקורא, הפסיבי לכאורה, כך הוא. הקריאה נעשית משמעותית עבורו כאשר הדברים הכתובים מעמתים אותו עם חייו, עם חוויותיו ועם התנסויותיו. הנה לפנינו פלא. במעשה הכתיבה הכותב עושה שימוש בחומרי חייו שלו ובמעשה הקריאה עושה הקורא שימוש בחומרי חייו שלו, ובכל זאת נוצר דיאלוג ביניהם. אצל שניהם, הכותב והקורא, יש קשר בין החיים האמיתיים ובין הכתוב. ואם מתרחש הנס הזה, והעולמות נפגשים, הרי לפנינו ספר טוב.

סקירות הספרים המובאות להלן נכתבו במשך כשני עשורים לקראת מפגשי חוג הקריאה המתקיימים במקום מגורי. תחילתם בשנת 2004 ומאז הם נמשכים והולכים באופן סדיר עד לשעת כתיבת דברים אלה.

ואם אכן סופרים חוצבים את דבריהם מחומרי חייהם וקוראים מתחברים לאותם חלקים הקשורים לחומרי חייהם שלהם, הרי הוא הדין גם לגבי הרשימות המצורפות; אי לכך הוספתי, בין סקירה לסקירה, קטע הלקוח מחיי שלי, תולדה של הדיאלוג שלי עם הספרים הללו והרשימות אודותם. ולמרות שהקטעים האישיים והספרותיים מופיעים במקוטע, הרי הם משתלבים זה בזה ומשלימים זה את זה, והתצרף ההולך ונוצר באמצעותם אמור לתת את קווי המתאר של חיי, בין השורות ובתוכן.

***

ישראל פלג, חקלאי במקורו ומרצה בהמשך חייו, איש ספר צמא דעת, מביא 56 סקירות ספרים ו-56 קטעי זיכרונות וגעגועים הנטווים לסיפור חיים.

ישראל פלג

החיים הם כל הסיפור