בוקר אחד עלו ממעמקי הכרתה של טובה דבריה של אמה, שאמרה לה בימי נעוריה כי היא בטוחה שטובה תכתוב פעם ספר. והרגע הגיע. וכשהגיע, המילים נשפכו מתוכה בבהירות ובחדות, מסרבות לשכוח. נוכחות בכל רגע, מתרגמות כל שנייה לתובנה שתגיע ברגע הנכון. מוכרחה הייתה לכתוב את שעברה. וכל זה כבר היה אחרי הטרגדיה שפקדה אותה. אחרי השנים הרעות.

עוד בהיותה ילדה, חלמה טובה ברגר על עתיד מזהיר. היא גדלה במשפחה אוהבת, אולם התוכניות והתקוות שלה חצו את גבולות השיכונים של עכו. מסעה אחר אהבה ומימוש מוליך אותה בדרך חתחתים, שלצד רגעי אושר וסיפוק מובילה גם לוויתור, לאשמה ולהסתגרות.
טובה עושה הכול כדי לשמר חזות מושלמת, אבל גם לכך יש מחיר. תמיד אמרו לה: "את, לא רואים עלייך כלום" - עד הרגע שבו אי אפשר עוד להסתיר. רק כך, תגלה טובה, ניתן למצוא נחמה.
סיפורה המרגש של טובה מעורר הזדהות כבר משנות נעוריה ולאורך בגרותה. זהו סיפור על כוחה של אישה אחת, דתייה שומרת מצוות, שעל אף היותה חלק מהמגזר הדתי הנחשב לשמרני, לא מהססת לקחת את גורלה בידיה והיא נחושה לעצב לעצמה מציאות של הגנה, תמיכה וביטוי עצמי. זהו סיפור על הסורגים שכולאים אותנו - לעתים על ידי גורם מבחוץ ולעתים על ידינו, ועל האומץ לא לוותר על התקווה ועל האפשרות לגאולה.

לא רואים עלייך כלום הוא רומן מאת יהודית שכטר, וספרה הראשון.
יהודית שכטר גרה בקריית מוצקין עם בעלה חיים. היא סבתא לנכדים וסבתא רבתא לנינה מתוקה. קואוצ'רית ומאמנת אישית, מנחת סדנאות והכשרות מאמנים ושוקדת על כתיבת ספרה הבא, בעז"ה.

יהודית שכטר

לא רואים עליך כלום