"הוא אומר לי: את ואני, שני יצורים גלמודים מאותה להקה. הוא אומר לי: קשה המעוף בראש החץ, קשה הבדידות, קשה ההשתייכות ללהקה. הוא אומר לי: אני והטרף חולקים אותה ארץ מולדת; כשאני דורס אני שוכח, כשאני מביט בךְ אני נזכר. הוא אומר לי: היקום הזה אדיר ממדים, בלתי ניתן להקפה. נסי לתפוס אותו לרגע וכל ישותך תפקע. נסי רגע לתפוס אותו – הנה, את מרגישה? "
על גדות נהר גדול, במרחב אחר ורחוק, חיה ברייה ערטילאית – הַדָאיָאנָה. אלפי שנות הרהור וזוהר חולפות עליה שם, עד שיום אחד היא נוחתת בעולמנו האינטנסיבי והמחוספס, המשתקם מאפוקליפסה נוראה מעשה ידי אדם. הַדָאיָאנָה, שחושיה פקוחים לרווחה וכל כולה מורגלת להרמוניה, נאלצת להתמודד עם תופעות שמעולם לא חוותה: עייפות, כאב, מאבק, רעב וגירויים בלתי פוסקים אחרים המעוררים פינות רדומות בנפשה. כל אלה משנים אותה, ואט-אט היא מקבלת פנים וגוף מוצקים וגם נזכרת באנושיותה.
גיבורת הרומן המיוחד במינו שכתבה ברנע-אסטרוג מאפשרת לה לתאר את המציאות מנקודת מבט אינטימית וחומלת אך גם זרה; לעקוב אחר היחסים המרתקים שבין פנימי לחיצוני ובין גוף לנפש, וללוות את המפגש המורכב של ברייה עדינה עם הגסות המזעזעת ועם היופי הענוג של העולם. מבעד לעיניה של הַדָאיָאנָה אנו רואים את היכולת האנושית לתובנה ולטרנספורמציה, ואת ההרסנות הטמונה בחיפוש אחר פתרונות קסם טכנולוגיים וחומריים לחוליים עמוקים של היחיד והחברה.
הכתיבה הפיוטית ומלאת הדקויות, המשקפת את השינויים העמוקים שעוברים על הגיבורה, מזמינה לרחף, לצלול למעמקים, ולהשתהות; לבקר בעולמות אחרים וגם לגעת בקרביים של המצב האנושי, הנפלא והכאוב.
ד"ר מיכל ברנע-אסטרוג היא סופרת, חוקרת פסיכואנליזה ובודהיזם וראש התוכנית התלת-שנתית לגישת האקומי. ספריה הקודמים, "אנשים עדינים" ו"התבהרות", ראו אור בעברית ובאנגלית.

לכת

נדידה