n":[["$","div",null,{"className":"h-5 w-24 rounded bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}],["$","div",null,{"className":"h-10 w-full rounded-full bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}],["$","div",null,{"className":"h-10 w-full rounded-full bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}]]}]]}],["$","div",null,{"className":"h-px w-full bg-ev-border-subtle"}]]}] 4a:T789,

הוא היה מה שהיא הייתה צריכה, היא הייתה מה שהוא רצה.
ככל שהיא התנגדה, הוא נמשך. ככל שהיא סירבה, הוא רצה יותר.
וכשהחיים שלהם התערבבו במקריות יוצאת דופן, היא הפסיקה להילחם בו והתחילה להילחם איתו.

פגישה מקרית בבר תל אביבי שמה את אלינוי ויריב במסלול אחד במהירות מסחררת.
בעוד היא רוצה לברוח ממנו, הוא רוצה לתפוס אותה וליתר דיוק, את ליבה.
עם תיק מלא בזיכרונות עבר, רגשות אשמה ופחדים ובתשוקה להמשיך לחיות למרות הכול, אלינוי מגלה מולה יריב ראוי.
אך כשנדמה שהם כבר מוצאים את הדרך להיות יחד, החיים טורפים את הקלפים, והם מופרדים זה מזו.
האם אלינוי ויריב יצליחו לאחד כוחות, להילחם על האהבה שלהם, למצוא שוב זה את זו ולנצח? או שמא לפעמים אפילו האהבה אינה מספיקה?

"כבר ביום שבו היא מתה ועזבה אותי, בניתי סביבי חומות.
הבטחתי לעצמי ושכנעתי את עצמי שלעולם לא אתאהב באף אחד, לעולם לא אוהב מישהו, כך שלא אתאכזב כשילך ממני.
הסתכלתי על עצמי במראה, דמעותיי זלגו על פניי ועל בגדיי. עצמתי את עיניי, לקחתי נשימה עמוקה, אך זו לא חצתה את ריאותיי. פקחתי אותן שנית ומולי במראה ראיתי אלינוי אחרת. ידעתי שאלו דמעותיי האחרונות. ברגע זה גדרות תיל הוקמו סביבי. חומות נבנו."

שקמה חיון עמר

יריב ראוי