בערוב יום חמישי 30.3.1939, זמן קצר לפני חצות, עברה אוניית משא יוונית מוחשכת את קו המים הטריטוריאליים של פלשתינה המנדטורית והתקרבה באיטיות לעבר החוף, בסמוך לנתניה.

כמה ימים קודם לכן עזבה האונייה "אגיוס ניקולאוס" את נמל טולצ'ה שברומניה כשעל סיפונה 700 נוסעים, גברים נשים וילדים, שביקשו למלט את נפשם מאימת המלחמה המתקרבת באירופה.

לא הייתה להם תוכנית הורדה ואיש לא חיכה להם בחוף.

מאי-שם הגיחו שתי ספינות משמר בריטיות, התקרבו אל האונייה וציוו עליה לעצור. מאחת הספינות נורתה אש מקלעים ופצעה את אחד הנוסעים פצעי מוות. האונייה פנתה מערבה, הפליגה לכרתים ומשם המשיכה לאי קיאה שבים האגאי.

רק לאחר כשלושה חודשים של מצור על סיפון האונייה, שעגנה במפרץ קיאה בתנאים קשים מנשוא, הועברו הנוסעים לאונייה אחרת, "סלומיאה", שגררה בעקבותיה סירת מנוע קטנה, "סנט ניקולאוס".

בין הנוסעים הייתה גם אילזה פרייזר בת ה-17, ילידת וינה.

בסוף יוני 1939 יצאה "סלומיאה" לעבר פלשתינה, אך גם הפעם לא היה לאחראים על ההפלגה כל מושג כיצד יגיעו לחוף.

בבוקרו של 3.7.1939 עברו נוסעי ה"סלומיאה" לסירה הנגררת והחלו עושים את דרכם לעבר נמל חיפה.

במשך 113 ימים ארוכים היו רעב, צמא, צפיפות ומחלות מנת חלקם של מעפילי "אגיוס ניקולאוס". עכשיו הם יכלו סוף סוף לראות את הארץ מנגד. האם יגיעו ייסוריהם לקיצם בקרוב?

אמנון רם גוטמן נולד בישראל ושירת כקצין בחיל הים. משך שנים הפליג וחתר על-פני נהרות וימים בחפשו עקבות על המים. אמו אילזה-יהודית ילידת וינה הייתה בין מעפילי אגיוס ניקולאוס. ספר זה הינו יד לזכרה ולמורשתה.

זוהר מוציאים לאור

עקבות על פני המים