"מסעוד מהלך ברשות הרבים, לא היה רץ לדרכו כאותם הנוהגים בשיגעון ולא היה כופף קומתו כבעלי חטוטרת, אלא מסתכל היה כלפי מטה כמי שעומד בתפילה, ומהלך כאדם שטרוד בעסקיו. מחשבות רבות חולפות ברוחו, וזיכרונות מהעבר מציפים את ליבו. לוּ לפחות הייתה מציקה לו, אילו לפחות הייתה מטיחה בו את תסכולה, כפי שרחל אמנו הטיחה ביעקב – 'הבה-לי בנים, ואם-אין מתה אנוכי'. ואז יוכל לענות לה, 'התחת אלוהים אנוכי, אשר-מנע ממך, פרי-בטן'.
רבקה שלו, לא מתלוננת, עצב נוראי בעיניה, ואף מילה.
השקט שלה מערער את השקט שלו."

כשהכול צפוי, האם הרשות נתונה?
במרכזו של הרומן "עד עקרה הילדה" ניצבת השאלה האם תוכל לשנות את הגורל שהחיים זימנו לך. באיזה מידה ניתן בידך לשנות את התודעה והסביבה שבה אתה פועל.
על רקע שיכון עולים בבאר שבע, בשנות השבעים, בתקופה שבה מתפתחים מתחים בין-עדתיים, רבקה מנווטת את דרכה בין הפשטות ואורח החיים המסורתי לבין העולם החדש.
היא כבר אינה צעירה כל כך, וכמהה לפרי בטן ועדיין יודעת כי מוכרח גופה להצמיח בתוכו חיים חדשים.

בתיאורים ציוריים להפליא, בלשון עשירה השוזרת מילים וביטויים מהמקרא ומהמדרשים, ומשלבת שפה עכשווית בדרך מרתקת, מהדהד המחבר את סיפורי האימהות העקרות מהתנ"ך.
הסיפור מוגש בקולו של מספר-ילד, רגיש ופנטזיונר, המנסה לפענח סוד, ומסעו הארוך לגילויו קשור בעבותות לסיפורה של רבקה דודתו.

יקותיאל גוטמן, גדל והתחנך בבאר שבע, ומזה שלושים וחמש שנה מתגורר במעלות-תרשיחא בגליל. נשוי ואב לשישה, סב לשבט נכדים.
כל חייו עסק בכתיבה כתחביב, במקביל למקצועו כיועץ מס עצמאי. זהו ספרו הראשון.

ימינו כקדם

עד עקרה ילדה