n":[["$","div",null,{"className":"h-5 w-24 rounded bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}],["$","div",null,{"className":"h-10 w-full rounded-full bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}],["$","div",null,{"className":"h-10 w-full rounded-full bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}]]}]]}],["$","div",null,{"className":"h-px w-full bg-ev-border-subtle"}]]}] 49:T799,

דנה ספקטור: "‏ספר כל כך שנון, מצחיק ומהנה לקריאה, שחבל שהוא לא מגיע ביחד עם רצועת חוף פרטית. צ׳יק ליט במיטבו, עם גיבורה נשית צינית, סקסית וחזקה, שמסתכלת על העולם בחיוך אירוני."

אתר מגזין "את": "ממתק אסקפיסטי שהוא גם ספר מתח מצחיק, אינטליגנטי ושנון. הרומן המושלם להעביר איתו את הזמן בימים אלו."

בגיל 40 לקרן נחום-יעקבי אולי לא היה הכול, אבל היה לה מספיק: בעל מוצלח, שלושה ילדים לא מנג'זים בעליל, אוסף נעליים שמצדיק תערוכת רטרוספקטיבה, חברה אחת ממש טובה, נמסיס מעצבנת במסווה של חברה, ועבודה שרוצה להיות קריירה כשתגדל. היו לה גם מספיק פרויקטים כדי לתחזק את מעמדה כעורכת תוכן פרילנסרית עסוקה למדי, אם כי לא מספיק כדי למנוע ממנה לצפות ביותר מדי טלוויזיה או לתהות מדי פעם אם אבי המאירי, הבוס והמנטור שלה לשעבר, צדק כשפיטר אותה במפתיע לפני עשר שנים.

אבל אז הגיעה הודעת וואטסאפ אחת שהפכה לה את החיים: אבי המאירי התאבד בלי שום סיבה נראית לעין. מקום העבודה הקודם של קרן שוכר אותה כדי לכתוב ערך ויקיפדיה לזכרו, ומה שמתחיל כמשימה פשוטה שהיא יכולה לעשות בשנתה, מתגלה כפרויקט שידיר שינה מעיניה ויאיים להטביע אותה במרק מבעבע של פשעים ושנאות ישנות.

סביון

אל תכתבי את זה