"יש, ותמיד יהיו, הרבה לכלוכים על שנות השמונים. למי ששכח, לכל אורך קינג ג'ורג' היו מפוזרות פלאפליות שלא היו סתם דוכנים, אלא עשרות קערות סלטים מכל המינים ובכל הצבעים, שמאחוריהן ישב המוכר וחילק פיתות ריקות ללקוחות. התמונות העצובות מסרבות להימחק מזכרוני: נערים שמנמנים ומסורבלים מפוצצים את הפיתה שלהם בכל הסלטים ובעשרות כדורים מבלי להצליח לתת ביס אחר כך, תחמנים בגיל העמידה אוכלים מתוך הפיתה וממלאים אותה מחדש, ילדות מסתבכות עם המלקחיים ומסתפקות בשלושה כדורים ושתי פיסות חמוצים, וכן הלאה. כבר אז ידעתי שבעל פלאפלייה שמפקיר את הסחורה שלו בידי הציבור הוא אדם שלא מכבד את המקצוע שלו ואת עצמו. בפלאפל מוכרים מנה, והכנה מקצועית של המנה היא חלק לא פחות חשוב מאיכות מרכיביה בנפרד, אם לא יותר. מי שטוען שזה אתגר לאדם מהרחוב להכין מנה טובה פשוט מזלזל במאכל ובעשרות האנשים ההגונים והמסורים שמכינים אותו כמו שצריך. זה כמו שתיכנס למסעדה וישלחו אותך למטבח לבשל, או שתלך לראות את בית"ר בטדי וישלחו אותך לדשא לשחק" (פלאפל בקריית-היובל, 15.9.1995).

***

אוכל בעמידה של הסופר אסף גברון כורך יחדיו את כל טוריו מהמדור השבועי בעל אותו השם, שהתפרסם במקומון הירושלמי המנוח "כל העיר" בשנים 1995–1997. ברקע לביקורות האוכל המהיר המושחזות והמשעשעות, נוכחים-נפקדים תהליך השלום המשתנק, רצח רבין, תקופת הפיגועים והתמורות האורבניות שהחלו לעבור על ירושלים וסביבתה בשנותיו של אהוד אולמרט כראש עיר. "אוכל בעמידה לא מדבר על כל הדברים האלה", כותב גברון בהקדמה לספר. "הוא מדבר על אוכל בעמידה. רצח רבין אפילו לא מוזכר במדורים שאחרי ה-4 בנובמבר 1995. לפעמים אנחנו שוכחים שהמשכנו לחיות, שהמשכנו לאכול פלאפל. התקופה מפעפעת בין השורות והמילים, נוזלת עם הטחינה, מספרת את עצמה מסביב לרוטב של הפיצה. כי יחד, אלה טקסטים שלוחשים ירושלים, אמצע שנות התשעים, ומשהו פה מתחיל לקרוס".

אסף גברון פירסם שמונה ספרים, בהם "הגבעה" ו"מובינג". ספריו תורגמו לשפות רבות, היו לרבי-מכר וזכו לאהדת הביקורת. גברון הוא גם חבר בהרכב הפופ הפה והטלפיים, שהוציא עד כה שישה אלבומים. www.assafgavron.com

אוגנדה

אוכל בעמידה