“אנחנו תיירים בעולם הזה, דורון,” אני שומע את הקול שלך אומר לי שוב ושוב ושוב ושב. “אנחנו תיירים. טיובסק. וזה הכל.”
לסלוח… אתה – לי. אני – לך.
להמשיך קדימה.
לאהוב.
לחיות את החיים האלה, על כל מה שהם, במלואם – כל יום של חיים הוא מתנה.
בלי לראות – אתה ראית, אבא.
בלי חמלה – בדרכך, חמלת על כולם.