מאזניים - אמריקה

איזו בנייה באמריקה! / תעשייה באמריקה! / אין לי שנייה באמריקה! / אין חניה באמריקה / כל הדלתות נפתחות לך / ונטרקות בפרצוף, טראח / בית עם נוף ומרפסת! / חור עם תקרה שקורסת! / יש לי עתיד באמריקה / זר לתמיד באמריקה / שפע זה כאן באמריקה! / אם 'תָה לבָן באמריקה".

"אמריקה", השיר המפורסם מתוך "סיפור הפרברים" שכתב סטיבן סונדהיים (תרגום: אלי ביז׳אווי), מתאר ויכוח סוער בין זוג פוארטוריקנים שבאו אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות רק כדי לגלות כמה הן מגבילות אותם, ובתוך כך חושף את הטבע המפואר וההפכפך של היבשת המוזהבת: עוטפת בשפע שלא יתואר את מי ש“לבן באמריקה“ (או “מי שיש לו דוד באמריקה“, כפי שנכתב בהמשך השיר), אכזרית וחסרת רחמים כלפי מי שהתברך פחות. מעניין לחשוב על הניכור ועל הזרוּת שחשו שני המהגרים מאמריקה (היבשת) כלפי “אמריקה“ (ארצות הברית), ובכלל על האופן שבו ארה“ב תפסה לעצמה את שם היבשת כולה, השונה ממנה במובנים רבים. אבל למען הנוחות, גם אנחנו נהפוך את המילה “אמריקה“ לשם נרדף לארה“ב.

ובאמת, גם בדמיון הספרותי־תרבותי העברי, ובהמשך בזה הישראלי – אמריקה מופיעה תמיד כפרדוקס מהלך: מחוז־חפץ, מושא תשוקה אין־סופית, מצד אחד – וגילום של אכזבה מרה והחמצה מן הצד האחר. אמריקה (או “אמריקע“ כפי שנקראה בספרות היהודית) כמעט הפכה למרכז ספרותי של הספרות העברית במפנה המאה העשרים, לפני שהפסידה את הבכורה לארץ ישראל. גם לאחר הקמת המדינה שבה אמריקה וגילמה פנטזיה קולקטיבית על שלוחה שתתקיים בה, לצד הספרות והתרבות בישראל. 

בשנים האחרונות התחדש השיח על האפשרות לכתיבת ספרות עברית מעבר לגבולות הארץ – שיח שעבר פוליטיזציה בעקבות המלחמה המסתעפת והתערערות דימויה של ישראל בעולם. כעת נדמה שהעיניים שוב נשואות אל אמריקה, שבעצמה עברה תהפוכות מרחיקות לכת בעידן טראמפ, בפרט בכל מה שקשור לחיי תרבות ורוח. 

לכבוד יום העצמאות ה־250 של ארה“ב, 4 ביולי 2026, גם אנחנו רוצים להקדיש גיליון לאמריקה – המיטיבה והמזיקה, המעטירה והמדירה, המאפשרת והמגבילה – כפי שהיא משתקפת בעיני הספרות העברית הנכתבת כיום בישראל ובארה“ב. הגיליון נפתח בשתי יצירות חדשות של מאיה ערד וראובן נמדר, שזה מכבר קנו לעצמם מקום מרכזי בספרות הישראלית, בין השאר בזכות הדרכים החדשות שסללו בתיאור חיי המהגרים הישראלים לארה“ב. שלושה חוקרי ספרות עברית – חיים וייס, טפת הכהן־ביק ואריאל הורוביץ – פונים הפעם אל הסיפור ואל המסה, אל זיכרונות אישיים ומשפחתיים שעיצבו את יחסם לארה“ב. המשורר, הסופר ועורך מוסף הספרות של ידיעות אחרונות אלעד זרט מביא את סיפורה העכשווי של השיבה מאמריקה היישר לתוך התופת של מלחמת איראן והשהייה הכפויה יחד במקלט בתל אביב. 

שיר קהילה ונדב הלפרין, בפרסום ראשון ב“מאזנַיִם“, מרחיבים את יריעת הנושאים שדמיינו תחילה: היא כתבה דיווח מתוך התרחשות על חייה בארה“ב ועל הסיבוכים במשפחתה, שככל ספרות במיטבה מעיד על מהגרים רבים מלבדה; והוא מתמקד בפזמון האמריקאי ובשאלת ההשפעה על בוב דילן. נתנאל שלומוביץ, פרשן “הארץ“ לענייני ארה“ב, דן בספרים שהשפיעו על המתנקשים בנשיאיה. איבון קוזלובסקי גולן עסקה בקשר שבין משפט, ספרות וקולנוע בארה“ב. בין פרקי הפרוזה והמסה שילבנו תרגומים חדשים למשוררים גדולים שחיו בארה“ב: אדגר אלן פו (בתרגום רונן סוניס), בינם הלר (בתרגום בני מר) ותיאודור רות'קה (בתרגום עדו ניצן).

וכמו תמיד במאזנים: מיטב הפרוזה והשירה, בתוך גבולות ארץ ישראל ועל אודותיה – ולפעמים גם במחוזות שאינם שייכים לשום ארץ – פרי עטם של כותבים ותיקים ומוכרים, לצד כותבים שזהו פרסומם הראשון. תודה לשירה חֹרש, לילי שנר, למירון ח. איזקסון, להילה עמית, לאמיר מנשהוף, לרותם אמיתי, לדניאלה קווה לשם, להדסה חוה פרומר, לשי זילבר, למינה גורל, לאסיה לדיז׳ינסקיה, לנועה שורק וללולי גינסברג. את הגיליון חותם מאמר מאת עופר חן על יצירתו של יוזף רות.

מארץ האפשרויות (שעדיין) מוגבלות אנו מאחלים לכם קריאה מהנה!

שלכם,
תמר מרין ועומר ולדמן