נולדתי בלי דופק אל תוך חיים של נדידה בין בתים ומשפחות. הייתי ילדה קטנה, שחוותה יותר טלטלות מאשר ספינה בלב ים סוער. חייתי בתוך עולמם של המבוגרים, שהחליטו החלטות מעל הראש שלי. למדתי מה זה "אימוץ" עוד לפני שלמדתי מה זו "ילדות", ובבית הילדים, "בית רעים", למדתי שמשפחה היא לא תמיד האנשים שחולקים איתך דם.
חייתי בין מדריכים שהיו לי עולם שלם, בין חרוזים שפתחו לי את הלב, בין ניחוחות האוכל ב"יום בישולי", בין צעקות של "קומווווו" ובין סוכריות קעקוע. ותמיד סחבתי איתי געגוע.
הספר הזה נכתב מתוך ליבי. לב שחצי ממנו נמצא בירושלים, וחצי ממנו באשקלון.
אני מקדישה את הספר למדריכים שהיו לי משפחה, ולילדה הקטנה הפנימית שבתוכי – שהיום היא כל כך הרבה יותר.
אלינור אביגיל כהן, ילידת 93. בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד. סטודנטית לתואר שני בחדשנות ויזמות בארגונים. מתגוררת בדרום. זהו ספרה הראשון.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
