בגיל שבעים ושתיים, לאחר שנים של שליחות בתחום החינוך, יוצאת המחברת למסע הספרותי הראשון שלה.
הייתי שומרת החיים של אימא הוא סיפור זיכרון על רקע שכחה המתרחש במהלך ארבעה ימים, שבהם בת יושבת ליד מיטת אימה הגוססת בבית החולים ונאחזת ברסיסי חייה האחרונים.
בין הרעש לדממה בחדר, זיכרונותיה של הבת צפים ועולים ממעמקי התודעה לצד פרקים שלא סופרו מחיי האם - מתקופת השואה ומשנות התמודדותה עם מחלת האלצהיימר. ביד אומן שוזרת המחברת את זיכרונות הבת במסעותיה של האם בגטאות ובמחנות הריכוז, וקושרת אותם לאקטואליה האנושית של בית החולים. ככל שמעמיקים בקריאה, כך הופכים לעדים שותפים להיסטוריה משפחתית בצל תהליך פרֵדה כאוב בין בת לאימה.
זהו מסמך מרגש שנולד מהצורך להנציח ולזכור את הרגעים הקטנים, שבהם חיים ומוות, היסטוריה וזיכרון
נפגשים לחיבוק אחרון.
אורנה שפריר, שמעורבת במיזמים להנצחת זיכרון השואה, תורמת באמצעות ספר זה זווית נוספת לסיפורי הישרדות של הדור הראשון והצצה נדירה לדמותו של הדור השני.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
