הכול על השולחן

סוף שנות השמונים.

שירה היא תלמידת תיכון מצטיינת, אבל בכיתה החדשה שאליה הגיעה איש אינו מתרשם מהציונים שלה. במקום זאת, היא הופכת למטרה ללעג, השפלות והטרדות מצד כמה מבני כיתתה.

ואז, ברגע אחד של מצוקה, מבטה נופל על תלמיד משכבת י"ב.

הוא אינו מכיר אותה, והיא אינה מכירה אותו. אך די בכך כדי להצית סקרנות שהופכת במהרה למשהו גדול יותר.

כששירה מתחילה לכתוב על שולחנו שירים אנונימיים, היא אינה מצפה לתשובה. ובוודאי שלא לקשר חשאי שיתפתח כולו בעיפרון, על גבי הפורמייקה הירקרקה של שולחן בית ספר ישן.

שניהם חושפים זה בפני זה הרבה יותר מכפי שהתכוונו, אלא שרק אחד מהם יודע למי הוא באמת כותב.

זהו סיפור התבגרות ישראלי המתרחש בתקופה שבה לא היו טלפונים חכמים, רשתות חברתיות או הודעות פרטיות. רק עיפרון, דמיון, ואומץ לומר דברים שקשה לומר בקול.

מנקודת מבטה של אישה המביטה לאחור על הנערה שהייתה, הכול על השולחן הוא סיפור קצר על התבגרות, על כמיהה, על כתיבה כדרך הישרדות ועל האנשים שמלווים אותנו זמן רב אחרי שסיימנו את בית הספר.

אורלי גליבטר אדלר, ילידת 1971, היא מהנדסת כימיה, מתכנתת מחשבים ובעלת תואר שני בתסריטאות. יש לה איש אחד, שתי בנות מופלאות ושלוש כליות (ולפי גרסתה, גם חוש הומור. בני המשפחה עדיין בודקים את הטענה).

לאחר הטרילוגיה המטורללת על ללי זלמן, מנהלת המשרפה הקיבוצית, מגיע הכול על השולחן – סיפור התבגרות נוסטלגי למבוגרים, על קשר בלתי צפוי שנכתב כולו בעיפרון.