מכתב לסבא

"... הֵרַמְתִּי אֶת הָעֵט מֵהַשֻּלְחָן.
פָּתַחְתִּי מַחְבַּרְתִּי הַיְּשָׁנָה מִדַּי.
שָׁנִים וָחֳדָשִׁים, יָמִים - אַתָּה לֹא כָּאן.
הֲרֵי יָדַעְתָּ מִקָּרוֹב רַק שְׁלִישׁ חַיַּי.

הַשְּאָר - כְּמוֹ תֵּאַטְרוֹן; סְצֵנוֹת מַעֲבָרִים.
לֹא נוֹרָא. פָּשׁוּט אֶכְתֹּב לְךָ אֶת שְׁנֵי הַשְּלִישִׁים הָאֲחֵרִים."

הספר מאגד בתוכו שירים מגוונים שנכתבו בתקופות שונות. השירים מלאי כמיהה וגעגוע, מתרפקים על הטוב הקיים מחד גיסא, ונוגעים באבל אהבים ובאובדן מכמיר לב מאידך גיסא. הכתוב נפרש על דפי הספר כתקציר חיים לירי, הנמסר לדמות יקרה לנפש שהייתה קרובה והפכה רחוקה. על אף המכאוב העולה בין השורות, ניכר כי כל מילה נושאת בתוכה הודיה ותקווה תמימה לטוב שעוד יבוא.

אור היא אישה עם שרירים שכותבת שירים, עם שאיפה תמימה לגעת, ברגישות, בלבבות של אנשים אחרים. לפני עלות השחר אור חורזת ברגליה ריצה למרחקים ארוכים. הישגיה בולטים ברמה הארצית. כשהשמש עולה, היא עוסקת בשיווק ובקידום מכירות של מותג ספורט כלל עולמי ידוע. לקוחותיה בדרך כלל מרוצים. לעת ערב, בשקט, כותבת אור את מה שמתחרז בליבה.