לַנְטָנָה הוא שיח שכל ישראלי מכיר, אך מעטים יודעים את שמו. הוא משמש לרוב כגדר נוי, לא מושך תשומת לב. אפשר לומר שהוא כמעט שקוף – למרות שהוא שרדן, ססגוני להפליא, ויש לו ריח עז.
מאפייניו של שיח לַנְטָנָה דומים לתכונותיה של גיבורת לַנְטָנָה, המספרת את סיפורה בשני מסלולים, לסירוגין. מסלול המתמקד בקורותיה בכיתה ט' בפנימייה בכפר נוער בדרום, ומסלול המתמקד במה שמתרחש באופקים, עיירת הולדתה, באותה שנה ולאורך שנות הילדות שלה. בשתי הזירות מתרחשות דרמות, שגפנית לסרי-קוקיא קושרת ביניהן בתחבולות מבריקות, הכופות עלינו להיוודע למצוקות, לתחושות הבושה והאשמה וגם לחיוניות העצומה הטמונות בעומק קרקע המזון החברתית-תרבותית של עיירות הפיתוח.
בספרה הראשון, הים של וינה (כנרת זמורה, 2016), הרחיקה גפנית לסרי-קוקיא ל"מקום אחר". בלַנְטָנָה היא אוחזת את השור בקרניו. היא פותחת לפנינו תיבת פנדורה של החיים בעיירת פיתוח כפי שאיש לא עשה לפניה.
יגאל שוורץ