אַחַר הַצָּהֳרַיִם בַּבַּיִת, אִמָּא וְטַלְיָה יָשְׁבוּ עַל הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן
וְהִתְחַבְּקוּ חִבּוּק חָזָק, חִבּוּק אָרֹךְ.
לְפֶתַע אִמָּא אָמְרָה, "בּוֹאִי נַעֲשֶׂה מָחָר בַּגַּן נִסָּיוֹן:
נִתֵּן נְשִׁיקָה וְחִבּוּק וּנְנוֹפֵף לְשָׁלוֹם,
כְּמוֹ שֶׁעָשִׂינוּ פַּעַם, בַּגַּן, כְּמוֹ שֶׁנִּפְרַדְנוּ בְּכָל יוֹם."
"אֲבָל אֲנִי אֶבְכֶּה," אָמְרָה טַלְיָה וְהִבִּיטָה בְּאִמָּא בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת.
טליה מתחילה גן חובה, ומתקשה מאוד להיפרד מאימא שלה בבוקר. היא מתחבאת מאחוריה, אוחזת בשמלה שלה, בוכה וממאנת לשחרר. גם לאימא לא קל להיפרד מטליה ליום שלם, אבל היא צריכה ללכת לעבודה. מה עושים? איך אימא וטליה יתגברו על הקושי שבפרידה ועל הגעגועים?
קֻפְסַת הַנְשִיקֹות שֶל אִּמָא וטַליָה מציג להורים ולילדים המתקשים בפרידה רעיון פשוט וקל לביצוע. הרעיון מבוסס על סיפור אמיתי, שהגתה קרן יחד עם בתה, טליה, כאשר עלתה לגן חובה.
קשיי פרידה ותהליך הסתגלות לגן חדש ולכיתה א' הם קשיים טבעיים, שכמעט כל ילד וגם הורה מתמודדים איתם כך או אחרת. הספר מציע התבוננות מחודשת ואופטימית בקשיי הפרידה, גם של הילד/ה וגם של ההורה ומאפשר נקודת מבט הדדית ואופטימית המחזקת והמעצימה את כוחות ההתמודדות של השתיים.
זהו ספרה הראשון של קרן ניצני אוחיון, עובדת סוציאלית, מנחת קבוצות, סדנאות ואירועים ויזמת בתחומי קהילה, חברה ותרבות.