שולמית אפפל

ילדה בת שלוש עשרה מתמודדת עם בדידות ההגירה לתל אביב הגדולה, בסדרת רגעים קטנים שהופכים למסע התבגרות נוגע ללב.

אפפל מגלה את חדר המילים הפנימי שלה - תמרון נועז בין הגלוי לחבוי, בין השיר לשליה, בין הכיסוי לחשיפה.

זיכרונות שזורים בשירה מרגשת על הגירה, געגוע ומפגשים משני חיים, בספרה המזוכך והעמוק של שולמית אפפל אחרי עשרים שנות שתיקה.

שולמית אפפל חושפת בשירים עזים ומזוקקים את הגירה, פליטות ויחסים מורכבים, מתוך הווה ישראלי קשה ועבר משפחתי כואב.