האהבה מונחת שם ממילא

מבקש את המילים

מִלּוֹת צַעַר נִסְפָּגוֹת מֵעֶצֶם

לְעֶצֶם וּמִשְׁבָּרִים מִלֵּב

אֶל לֵב.

כְּמוֹ תָּמִיד

מָה שֶׁמְּדַבֵּר בִּי מְבַקֵּשׁ אֶת הַמִּלִּים,

מְהַתֵּל צַו הַשָּׁעָה. עֶצֶב מִתְחַפֵּר בִּמְאוּרוֹת:

מִנֶּגֶד נִפְרָצוֹת

כָּל

דַּלְתוֹתַי קַשּׁוּבוֹת

לִרְאוֹת

אֶת מַהֲתַלַּת הַיּוֹם

שֶׁלִּפְנֵי

הַשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁית עִם

הַלִּירִיקָה

הַמִּתְרַפֶּקֶת בְּךָ,

שׁוֹמֶרֶת

מֵאִיּוּם קָרֵב

– קוֹלוֹת נוֹשְׁבִים שֶׁל מְצָרִים.

מָה אֲנִי מַשְׁלִיךְ אוֹתוֹת־חַיִּים אֶת כָּל אָרְחוֹתַי?

לֹא יָרַדְתִּי לְעָמְקָם שֶׁל דְּבָרִים;

הַשָּׁעוֹת אוֹזְלוֹת מָחָר מִן הַשַּׁחַר

לְהַרְגִּישׁ בְּכֹבֶד הַזְּמַן

שִׁגָּיוֹן עַל־טִבְעִי.

לילה אַת

לַיְלָה

אַתְּ.

וַאֲנִי הֵדִים קָרְאוּ בִּי

בְּעֶרֶב שֶׁכֻּלּוֹ קוֹרֶה.

דִּבַּרְתִּי עַל הֵדִים וַדַּאי.

בְּמִדְבָּרִיּוֹת חַיַּי

קָשֶׁה לְאַתֵּר אֶת

הַקּוֹלוֹת מוּל הַמֶּרְחָק

כְּמוֹ רֶכֶס הָרִים אֵיתָן.

לא כך הדברים

לֹא כָּךְ הַדְּבָרִים בְּפָנַיִךְ:

נֶעֱזַבְתְּ וְהַשַּׁעַר נִנְעַל.

בַּסֵּתֶר

תֵּצְאִי לַדְּמָמָה

וְרָגִיל נָבוֹא הַלַּיְלָה בִּדְבָרִים

וּרְגִילָה מִשְׁקֹלֶת גּוּפֵךְ

בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ מִתְיַמֶּרֶת עָלַי

חַלּוֹנוֹת מוּגָפִים וְנִשְׁאָרִים.