שועל

" אֲנִי כְּבָר מוּכָן?" שׁוֹאֵל הַשּׁוּעָל הַקָּטָן.

"עוֹד לֹא," עוֹנָה לוֹ אִמָּא.

וְהַיָּמִים בָּאִים, וְהַיָּמִים הוֹלְכִים. וְהַשּׁוּעָל הַקָּטָן גָּדֵל וּמִתְחַזֵּק...

 

מָתַי יָבוֹא הַיּוֹם שֶׁבּוֹ אִמָּא וְאַבָּא שֶׁל הַשּׁוּעָל הַקָּטָן 
יַרְשׁוּ לוֹ לָצֵאת אֶל הַמֶּרְחָבִים הַפְּתוּחִים וּלְהִסְתַּדֵּר לְבַדּוֹ?

 

קֵיְט בֶּנְקְס וְגֵאוֹרְג הָלֶנְסְלֶבֶּן, יוֹצְרֵי הַסֵּפֶר עֲטוּר הַפְּרָסִים לַיְלָה טוֹב, נָמֵר קָטָן, 

חָבְרוּ שׁוּב בְּסֵפֶר פִּיּוּטִי וּמְרַגֵּשׁ עַל הַצְּעָדִים הָרִאשׁוֹנִים, הַבִּלְתִּי נִשְׁכָּחִים, בַּדֶּרֶךְ לְעַצְמָאוּת.