נתעלם לרגע מן התועלת הנפשית, מן הצורך לרפא את החושך, ואפילו מהרצון להשיב לעולם את הקסם, ונתרכז בדרך הנכונה לקרוא. הקריאה הממוצעת או המקובלת כוללת ריצוד שיטתי של גלגלי העין אל מול שורות של סימנים שחורים, ודפדוף איטי של יריעות נייר דקות המשמיעות צליל חיכוך עדין שלעיתים מכונה רחש הדפים. כדי לקרוא, יש לשחרר את דמיונכם מאחזית הגלילה האינסופית ולסדר את גופכם בתנוחה המבטלת את כוח המשיכה של מטלות יומכם. מומלץ לאחוז בספר בשתי ידיים, כדי לצמצם את הסכנה שייפול על אפכם.
אחת לכמה עמודים, או אפילו פסקאות, יש לחדול ולהקדיש רגעים אחדים לבהייה - זו אינה תופעת לוואי של הפרעת קשב קולקטיבית, אלא חלק מהותי מפעולת הקריאה. כמו כן, ניתן לבצע פעולות חבלה קלות בגוף הספר. במטרה לסמן מקומות שבהם הנפש פגשה בכתוב, או להפך. המשך הממוצע של קריאה נכונה הוא חיים שלמים, אבל די גם בעשר דקות כדי שהדופק יאט, והעולם כולו ייראה כסיפור הקורה למישהו אחר. שהוא בעצם אתם.
יובל פלוטקין הוא סופר ועיתונאי. למה לקרוא חושף אותנו לכוחה של הספרות, המאפשרת לנו לחיות פעמיים, לפחות.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
