כשהסבתות יקראו לך

״שהסבתות יקראו לך, את כבר לא תוכלי להסתתר... זה ייעודך להוביל אותן בחשכת טיפות הגשם, בין סדקי הבהלה והפחד... 

זה הזמן שבו הן מנכיחות לך את הווייתך, בין הממדים.״

גיבורת הספר היא אישה המבקשת לחבר את קרעי זיכרונותיה עם ההווה ולמצוא נחמה, שלווה ושקט נפשי. מסעה ברחבי העולם, בדרכה לגילוי עצמי, נרקם מתוך זיכרונות של לילות לבנים, ריח גויאבות אדומות וטחב מערות עתיקות. היא נחשפת למעגלי תפילה של סבתות שמאניות וידע דורי נשכח.

זהו סיפור על המרחב בין מציאות לדמיון, על עוצמתן של נשים, ועל הנתיב למציאת האמת הפנימית.

״תכתבי״ היא אומרת ״תכתבי את דברי, כי בבוקר עם אור ראשון כשתחשבי שהכול היה חלום, תוכלי לקרוא ולהיזכר איפה הטל של פחדייך, יצר אדים על שמשת החלון״. היא אינה לוקחת צד, אינה שופטת. רק מדברת איתי. קולה הרך ממשיך להדהד בחדר, גם כשקרני השמש הראשונות חודרות מבעד לחלון ומציפות את חדרי. אני מביטה ברכס המוביל לעמק הלבונה.״

אפרתיה גורן, ילידת תל אביב. אימא לחמישה ילדים וסבתא. סופרת, מדריכה רוחנית, מאמנת רגשית ומטפלת גוף-נפש. זהו ספרה הראשון.