הלילה האחרון

"זכרו שהיכולת לחלום אינה שייכת לכם, אלא מושאלת לכם. כך תדעו גם להיפרד ממנה בבוא היום", אמר לי ראלף.

בנויה, ארץ שבה החלומות הם מנגנון של סדר וחיים, הילדים כותבים את חלומותיהם, והמבוגרים משתמשים בטקסטים כדי לעצב בעזרתם את המציאות. אלא שבנויה דבר לא נשאר קבוע. עם ההתבגרות מגיע אובדן גדול – היכולת לישון ולחלום נלקחת לעולם. 

גיבור הספר, ילד על סף בגרות, מתבונן במעבר הקרב. הוא מנסה להבין את העולם שסביבו ואת עולמם של הבוגרים – ערים תמיד, שקטים, מסתוריים – ואת ההבדלים בינו ובינם.

הלילה האחרון הוא סיפור על העדינות שבשינוי, על המחיר של ההתבגרות ועל הבגרות שמביאה עימה יופי שונה, גם כשילדותנו הולכת ומתרחקת.

דוד ספקטור גדל בשכונת גילה בירושלים, שתמיד נוכחת בליבו כשהוא כותב את סיפוריו. השכונה המרוחקת מהעיר, המוגבהת, מוקפת הטבע ובעלת המבנים המוזרים, ידעה גם תקופות של ירי ומלחמה, והייתה מיקרוקוסמוס של ניגודים וחוסרים שהושלמו באמצעות דמיון. את הסיפור הלילה האחרון כתב במשך שלוש שעות בלי לקום מהכיסא, בזמן שירות החובה כשסגר שבת בבסיס.

דוד בעל תואר באדריכלות ומתגורר ברמת גן. אוהב לצייר, לאכול לאט ולעשות מקלחות ארוכות. זהו ספרו הראשון שיוצא לאור.