"אבל זה בדיוק הקטע, זה לא 'אנשים מלאים', זה רק זיכרון ריק, תזכורת עלובה, מי אלו הדפוקים שחושבים שאפשר לתמצת ל..." חני קטעה את דבריה של הסוציולוגית החוקרת כשהיא פונה לקובי שישב לצידה מול המסך.
"ששששש... תירגעי, תנסי לחשוב אם זה היה מישהו שאת מכירה, יש לאבלים דחף, אפשר להבין", קובי היסה אותה.
"כן, אבל למה ככה? זה בכל מקום, זה מכאיב! מכאיב כל הזמן! יש אנשים שלא עומדים בזה, זה לא כמו קעקוע או איזה גרפיטי איפשהו", הקול שלה נחנק. "כי זה מזכיר לך את הרשתות החברתיות שאת לא בקטע שלהם ויש מצב שזה הוונדליזם שמציק לך," ענה לה בקול מסביר.
"לא, זה לא בגלל הוונדליזם, יש גם גרפיטי, זה אחרת לגמרי, אחרת לגמרי!" התעקשה וקולה נשבר.
"תעשו חיים, אחרת החיים יעשו מכם עיסה!" קול של גבר צעיר ולא מוכר נשמע מכיוון שולחן המטבח, היכן שהיו מונחים שיעורי הבית של אחת הילדות. החתולה טיפסה והפעילה טלסטיקר שהודבק על חזית אחד מהקלסרים.
תיירות הזמן לאסונות פרטיים הוא קובץ סיפורים מרתק שלא מפחד להישיר מבט למה שמצפה לנו כחברה – על הורות, ילדות וחברות בעתיד הקרוב.
דפנה צינדר היא בת זוג ואמא לשלושה ילדים, שעימם היא מתגוררת במושב כפרי בצפון. פיזיותרפיסטית למחייתה, כותבת ויוצרת מאז ומעולם, זהו ספרה הראשון.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
